רוצה לקבל את החדשות והנייעס היישר למכשירך?
1800550
סיפורים
הגלדיאטור היהודי - סיפור בהמשכים
פרק ג'
עת הקרב הגדול הגיע, חואן נרגש כולו שם פעמיו אל עבר הקולוסאום (אצטדיון) הענק,
אלפי אנשים אצו לתפוס להם מקום כדי שיוכלו לצפות בקרב.
הרציף בו היו אמורים להיות הקיסר ובתו העלמה יוליאנה עדיין היה ריק וחלקו מוקף
בקטיפה תכלכלה מעשה ידי אומן, שזורה בחוטי זהב וכסף, אך כל הקולוסאום כבר היה מלא
מפה
לפה.
חבל עבה צבוע ארגמן, חצה את זירת הקרב לשניים, וכולם ציפו לקרב שיחל, ההמונים
שמילאו את המקום שוחחו בקולי קולות וגרמו לרעש והמולה גדולה.
לפתע הס הושלך בקהל. וילון הקטיפה הוסר באחת ועל כיסא זהב גבוה משובץ באבני חן לרוב
ישב הקיסר, וכולו אומר כבוד, לצידו ישבה העלמה יוליאנה וכתר מלכות בראשה,
ענק עשוי זהב אדום נח על צווארה ואבן פטדה גדולה במרכזו, זהרוריות האור שבקעו מן
האבן, שיוו לה מראה של יהלום טהור.
כפיים סוערות נשמעו מכל עבר במשך שעה ארוכה, מהקהל הלום המראה.
לוציוס נראה שבע רצון וחיוך רחב עלה בפניו.
מחיאות הכפים הופסקו באחת, עת עמד לוציוס לשאת את דברו.
"נתיניי", פתח בקולו העבה, "מלכות ספרד גדולה וחזקה היום מאי פעם, ואתם אהוביי
בהגיעכם הנה, חיזקתם אותה ביתר שאת, הראתם בעמים כי נאמנים אתם לאומה
ולקיסר העומד בראשה, ועל זאת ברכתי לכם, כעת ידעו כל הקמים עלינו לרעה כי עמנו
מאוחד וחזק ומי שיחפוץ לצאת מולנו לקרב יידע כי לנו הכוח והממשלה.
"לפני תחילת הקרב אבקש מסניור אלפונוס להודיע מספר כללים".
אלפונוס קד קידה עמוקה בפני לוציוס ונישק את שולי מקטרונו. רק אז כחכח בגרונו,
ויאמר.
"ראשית ילחמו גיבורי הממלכה איש ברעהו. לאחר שגיבור הממלכה יביס את מתחריו, תינתן
רשות לקהל הרחב להציע את השתתפותם בקרב.
"כמו כן, קרב החרבות ייערך במשך שלושה ימים, להווי ידוע כי חלק מהקרב יתבצע על גבי
כרכרות ניגוח, בהתאם להוראות הקיסר ירום הודו".
סיים את דבריו ו"הגונג" (פעמון) הכה שלוש פעמים.
ירד אלפונוס לזירה, שיסף את חבל הארגמן בחרבו והלוחמים נכנסו לתוכה.
שני ענקי אדם חמושים מכף רגל ועד ראש, חרבות ומגניי ענק בידיהם פסעו זה לעומת זה,
קדו הם אחד למול רעהו כנהוג, ואז התקרבו אחד לשני ולחצו ידיים במבט קפוא.
המתינו הלוחמים לגונג שיכה, וכשהכה הגונג, רצו ריצת אמוק למרכז הזירה, החליקו את
חרבותיהם אחת על גבי חברתה וקול צחצוחי החרבות נשמע בכל הקולוסאום שדמם למול
המחזה המרהיב, שעה ארוכה נלחמו הם אחד בשני, זה מניף חרבו לכה וזה לכה, מנסים להביס
אחד את השני ללא לאות, זבי דם היו הם ולא הרפו מהקרב, עד שהאחד מעד
ומתחרהו ניצל את הרגע ואת חרבו תקע בלבו של הנופל שהתבוסס בדמו.
כל העם נעמד על רגליו ושאגות שמחה נשמעו מכל הצופים, שקפאו במתח רב במשך זמן הקרב,
המקום כולו רעד מקולותיהם.
אחר שנמוגו קולות העם, המשיכו גיבורי האומה בקרבות אחד אחר השני, והמנצח בקרב המשיך
להלחם בבא אחריו, כך נלחמו איש ברעהו עד שעברו לקרב בכרכרות ניגוח, אף
בהם נלחמו הם ביתר שאת, הכרכרות היו עשויות מעשה אומן וככל שהלוחם היה אמיד מרעהו,
כרכרתו הייתה מגולפת יותר ומקושטת בריקועי זהב וכסף לרוב.
אחר שתמו קרבות גיבורי הממלכה, ניתנה רשות גם לקהל להשתתף, כמאמר אלפונוס.
רעדה אחזתם ולא היה מי שההין להלחם בגיבור הממלכה הבלתי מנוצח.
כמעט וכבר הכריזו עליו כ"גיבור העל" ואז נשמע קול רועד מהקהל - "אני אלחם בו". ואז
שוב, בקול גדול, "אני אלחם בו!". כולם הפנו מבטיהם אל עבר הדובר
בתמיהה, לראות מיהו זה ואיזה הוא שההין לקום ולהלחם בגיבור העל שגבר על כל מתחריו.
ראו הם כי גבר יפה תואר ויפה מראה הוא, תמיר קומה ומוצק, אולם מעולם לא ראוהו לפני
זה, היה זה חואן.
נרגש היה מאוד מאוד, אך מאז ומעולם לא שש בחייו ואמר לעצמו, אם כבר אמות, אזי אמות
כגיבור בקרב!
"לאאאאאאאאאאא!!!!" נשמעה זעקה מצידו השני של הקולוסאום ומייד אחריה חבטה.
נבהלו כולם ותמהו מה זה ועל מה זה.
זה היה דון אלפאנדרו אביו של חואן, שכששמע את דברי בנו זעק זעקה גדולה ומרה ונפל
ארצה מתעלף.
לאחר מספר דקות התעורר וכשכולו לבן כסיד, ביקש לשוחח עם בנו בדחיפות.
חואן מאוד הופתע לשמוע את קולו של אביו, שכן לא ראהו בין באי הקולוסאום.
דון אלפאנדרו ניגש אליו ובדמעות שליש ביקשו "אני מתחנן לפניך בני אהובי, חזור בך,
חזור בך ואל תיתן גופך למרמס".
וחואן מביט בו, פניו חתומות. "בני אהובי", המשיך האב, "הן יודע אתה כי אמך מתה עלי
לפני עשר שנים ומאז גלמוד הנני, כל שנשאר לי בעולמי זה אתה,] בני",
אמר בבכי גדול.
וחואן החציף פניו בפני אביו ויען: "הלא תדע אבי כי מאסתי בדרכך ובאלוקיך ומדוע זה
תחוס על חיי, ויתרה מזו, בטוח אני בעצמי כי אגבר על הגיבור הניצב למולי", כך אמר
ועזב את אביו בלי להביט בפניו.
ויזעק האב: "בני בני, מתחנן אני אליך חוס על חייך ועל אביך וחזור בך, כל הקרב הזה
הינו רק כבוד מדומה". אך חואן כבר היה בדרכו לזירה ולא שת פניו אל עבר אביו.
ניגש חואן אל סוסו והתיר את מושכותיו, בין רגע ניתר על גבו, וכשזעקה אדירה פורצת
מפיו הרים את הסוס על רגליו האחוריות ומיד החל דוהר במלא המרץ אל מול יריבו.
היריב, לעומתו, היה על כרכרה עשויה מעץ אלון עתיק, מגולפת ברוב פאר והדר חישוריי
אופני הכרכרה עשויים מתכת נוצצת, והוא נעמד עליה בעוז, לא חת הוא כלל ממראהו
ומהופעתו המרשימה של חואן.
ניצבו הם אחד למול השני, פתחו הם בטקס הקידה ולחיצת הידיים ומייד שבו איש למקומו.
המתינו הם בקוצר רוח שיכה הגונג, וכשזה הכה, הקרב החל במלא העוז.
במשך זמן רב נלחמו הניצים ללא לאות, צחצוחי החרבות וזעקות הקרב לא משו ולו לרגע.
באחד המהלכים אותו ביצע חואן ללא שימת לב מספקת, פגעה חניתו של יריבו בכתפו ודם רב
החל לזוב ממנה, חואן אף הועף מעל סוסו בשל המכה הכבירה אותה הנחית עליו יריבו
ענק הממדים.