1800550 - סיפור בהמשכים - דף חדש -פרק ה'

1800550

סיפורים

דף חדש - סיפור בהמשכים

פרק ה'

רוח סתווית של ערב נשבה בגן,מניעה קלות את צמרות העצים,עלים בודדים שמעו לה לרוח, נושרים לאיטם,חגים במעגלים באויר ואז נוחתים לרצפה, שני בני נוער יושבים על הספסל שקועים בכאבם,יודעים שזאת הפעם האחרונה שלהם יחד ורוצים שתמשך עד אין סוף. עוקב אחרי העלים הנושרים ואז שובר את השתיקה, -גם אותי הפילה הרוח... פתאם כאילו נשבר משהו מתוכו,והוא התחיל לספר -את רואה אותי ככה,ג´ינס וטריקו...לא ככה הייתי תמיד,היית מדמינת לעצמך שאני הייתי נקרא פעם ה´שפיץ´ של הישיבה...? כולם כבר היו נמים את שנתם ורק אני הייתי נשאר ללמוד...אחח... היו ימים, א.ה.ב.ת.י ללמוד, זאת היתה ההנאה הכי גדולה שלי. אז,הייתי מגיע לבית ואיזה קבלת פנים היתה מחכה לי שם..."מה שלומך צדיק?" היתה אימי מקבלת אותי, "הנה התלמיד חויכם שלנו..." היה מחייך אלי אבא. היה לי טוב בחיים,הייתי מרוצה מעצמי וכולם היו מרוצים ממני. עד שגם בי פגעה הרוח,נשבה בחוזקה וסחפה אותי איתה....
נסחפתי אחרי חברים לא טובים,אני לא אשכח את הפעם הראשונה בה עברתי עבירה במודע,הייתי אכול מבפנים,אני??! אני?? זה שבר אותי. זאת היתה הפעם הראשונה.אחריה באו עוד רבות,מהם כבר לא התרגשתי, שכחתי איך נראה דף גמרא,במקום זה הייתי יושב שעות וגולש...מצ´וטט... נחשף לדברים שלא הכרתי,הבנות, הידידות,החברה... עד...עד... עד שעלו עלי בישיבה, כך מצאתי את עצמי בבוקר אחד ללא ישיבה. העיפו אותי ל.צ.מ.י.ת.ו.ת.!.! לא,לא התחשבו במה שהייתי קודם,לא חשבו אולי זאת רק תקופה,לא ניסו לעזור,פשוט זרקו את ה"תפוח הרקוב" החוצה כדי שח"ו לא ירקיב אחרים... ההורים שלי היו מתחננים אלי שאחזור לעצמי,שאלך לבקש שיחזירו אותי לישיבה, לא רציתי אפי´ לשמוע על זה,הם זרקו אותי,אני לא אתחנן אליהם...! גאד מטופשת. מה לא עשו בשבילי ההורים,הם דיברו עם המשגיח הוא הסכים שאחזור אם...ואם...ואם...אבל אני לא רציתי תנאים,הרגשתי מושפל לחזור עם תנאים.
עכשיו כבר היה לי "תיק שמן" וישיבות אחרות ודאי שלא רצו אותי,זה היה הדדי.גם אני כבר לא לא רציתי מסגרת, "אני עם ישיבה, גמרתי!" הייתי מכריז בבית,כל הכרזה כזאת היתה הכרזת מלחמה ביני לבין הורי, ההורים שלי היו עומדים חסרי אונים רואים איך הפרח שלהם קמל ולא יודעים מה עוד אפשר לעשות ולא עשו,היו גם הרבה טעויות מצידם ואני תפסתי על זה טרמפ כידי להתדרדר עוד, קשה...ישיבה לא היתה לי,בבית לא אהבתי,בלשון המעטה, להיות. המקום היחיד בו הרגשתי טוב היה על הברזלים...עם נערי הרחוב,מה שנקרא, דוקא בין אלה הפשוטים והחמימים הרגשתי שווה משו. אהבה וחום חסרו לי עתה בבית, מצאתי אותם בחוץ. זהו,אני כבר שנה לא בישיבה,שנה לא פתחתי גמרא,נראה שטוב לי,אני עושה מה בא לי,לא כפוף לאפחד. פעם לקחתי טרמפ בחור צעיר, כמעט ילד,שהתחיל לפזול החוצה, הוא עדיין בישיבה,עם שחור לבן,ענין של זמן... הוא הביט בי בהערצה,כמה כיף לך אמר,אתה מתלבש איך שאתה רוצה,יוצא לאן שבא לך
חוזר מתי שמתחשק לך,אתה עצמאי,אתה חופשי,כל הדרך הוא דיבר ככה,ואני שתקתי.כשעצרתי לו ליד בנין הישיבה שלו אמרתי לו דבר אחד "הייתי מוכן לתת ה.כ.ל כדי להתחלף איתך!" הוא נשאר עם פה פתוח כמה דקות ורק כשראה דמעה יורדת מעיני האמין לי.וזאת האמת,רחלי. מבטיח לך. אז זאת היתה הפעם הראשונה בה אמרתי מה שאני מרגיש באמת,היום זאת הפעם השניה,היום זה בגללך. את נתת לי בום בפנים,ניפצת לי כמה תאוריות. אחרי שאמרתי לאותו בחור את מה שאמרתי,חשבתי הרבה על זה,הגעתי למסקנה שאני מתחזק.אבל אלוקים!! איך אני עושה את זה?? איזה ישיבה תקבל אותי? בעולם החרדי אני שרוף.ומה אני אומר לידידות?לחברים? מה אומר לך? איך אוכל לזרוק הכל מאחורי?? התיאשתי מהר מאד.אבל את באה עכשיו ומראה לי שהכל תרוצים,זה אפשרי,עובדה את עושה את זה, אמנם לא הגעת למצב קשה כשלי אבל בכל אופן זה צעד ענק. הרבה זמן רציתי לעשות את הצעד הזה,אבל תמיד זה נשאר בגדר הרצון,היום בזכותך הרצון יהפוך או לפחות ינסה
או לפחות ינסה להפוך למציאות. את בטח המומה,אני בעצמי בהלם מהמילים שאני מוציא מהפה. -יוסייי דמיינתי כל דבר שיכול להתרחש, חשבתי שתפגע,שתכעס אולי תלעג על הדוסית,החוזרת בתשובה שלנו... אני לא בהלם,הרבה יותר מזה,יוסי תודה. -אני מתחיל עכשיו דרך חדשה-ישנה בחיים שלי,זה לא יהיה קל לא לי ואני מאמין שגם לא לך, אבל אנחנו נתגבר,נכון רחלי שלי? זאת תהיה מלחמה אכזרית, מלחמה בה ינצח רק צד אחד,הצד השני יפסיד,אבל אני אהיה בצד של המנצחים!!מספיק כבר הייתי בצד השני.. -אני גם אהיה שם,איתך. ישבו כך עוד שעה בגן, מדברים על החיים,על העתיד. העיפה לפתע מבט בשעונה -וואר...מאוחר... -אני אקפיץ אותך ברכב,בפעם האחרונה...