שיחות נכנסות חינם באומן
1800550
סיפורים
צידו האפל של הגורל - סיפור בהמשכים
פרק יב'
"איך?" שתי הגיסות עמדו אחת מול השנייה, עיני שתיהן היו מלאות בדמעות...
"איך את יכולה לעמוד מול בעלך שאת כ"כ אוהבת ולומר לו שאת עוזבת אותו בגלל ש..." חנה לחשה, "בגלל משהו שהוא לא אשם בו?"
אורה סידרה את המטפחת על ראשה, "אבל... אבל הוא ממזר! אילו ידעתי לפני... ברור שלא הייתי מתחתנת! מיכאל לא אשם אבל... גם אני לא אשמה..."
חנה נאנחה, " אני אוהבת את נתן, הוא בעלי ואביהם של ילדי, לו היה יודע לפני החתונה את הסוד... הוא לא היה מסתיר את זה ממני. אני בטוחה! אני גם בטוחה שאם מיכאל היה יודע את זה לפני זה הוא לא היה מסתיר ממך. איך את יכולה לומר לאדם שאת הכי אוהבת בעולם שאת מתגרשת ממנו בגלל שהוא גילה שאמא שלו כזאת... אז נכון, זה לא סתם אמא שלו... הוא הרי נולד ממנה... אבל מה? הוא אשם? האם זה היה בבחירתו? האם מאז שאת יודעת זאת הוא נהיה בעל רע? הוא הפסיק לאהוב אותך?"
"לא... הוא נשאר אותו אדם... אבל הגנים, יש בו גנים של גוי... את הגנים האלה הוא יעביר לילדי... אני חייה עם אדם שנולד מבגידה ואבא שלו גוי... אני לא מסוגלת! אני כל הזמן בוכה ומתפללת ש... שמישהו יבוא ויגיד לי שעבדו עלי... שזה לא נכון... אני לא עומדת בזה יותר..." היא השתנקה, "אני לא מסוגלת..."
***
אלכס ישב על גזע כרות, כאן, בחורשה, קצת שקט... הלב שלא מפסיק לדפוק מאז מותו של אלחנן... הנפש שזועקת ומשתוללת מנסה להבין מה הולך פה... השקט הזה קצת מרגיע אותם...
עכשיו הוא סיים לקרוא את המכתב מאלחנן, אלחנן... אוי! למה סיפרת? למה לא נתת לנו להמשיך לחיות את חיינו בשקט? לא הספיק לך סבלך האישי? למה לא נתת לנו להמשיך ולאהוב אותך בתור האבא שלנו?
מנסה להיכנס למוחו של אלחנן ולהבין את אשר קרה...
***
24:06
קייב, אוקראינה.
"מה קרה ויטאלי? למה אתה ככה מסתובב במיטה ולא נרדם?"
ויטאלי הסתכל על אישתו, היא לא חולמת בכלל על מה הוא חושב...
"אני... אני חושב." אנה הביטה בבעלה במבט שואל, ויטאלי היסס. "את מבינה, זה לא סוד שלי... זה משהו שקרה עם חבר שלי ו... יודעת מה? אני אספר לך..."
***
ינואר 75. בית הכנסת המרכזי בקייב.
אלחנן עמד נרגש מול ויטאלי, "נו.. מה אתה אומר? פעם ראשונה אתה בחתונה יהודית..."
"דא..." ויטאלי חייך, "בחיים לא ראיתי כזו חתונה יפה! אתה יודע איך הולך אצלנו החתונות... שותים, מתפרעים... כמעט תמיד באה משטרה ועוצרת איזה גיס שמרוב לשתות הוציא נשק או הכה איזו מישהי... אבל החתונה שלך מדהימה!" ויטאלי לחץ את ידו בחוזקה. "חתונה יהודית זה משהו!"
דמות מוכרת צדה את מבטו של ויטאלי, - מה הוא עושה כאן" ועוד בבגדי עבודה...? נראה יוצא דופן בנוף החגיגי..."-
"תגיד, אתה הזמנת את איגור לחתונה?" גבותיו של אלחנן התרוממו, "איזה איגור? "אמממ... לא סתם, חשבתי שאתה מכיר אותו. אבל נזכרתי שכשהוא למד איתי אתה כבר סיימת את אוניברסיטה.."
- מה הוא עושה כאן? אלחנן לא הזמין אותו!-
איגור הוא השכן של אלחנן, עושה רושם שהוא מחפש מישהו... אולי הוא סתם נהג מונית? אולי...
***
קיץ 75. שדה התעופה בקייב.
ויטאלי נשען על גדר הביטחון, לידו מונחות המזוודות של אלחנן ואשתו.
הם הלכו לאיזה משרד לסדר את המסמכים והוא שומר על המזוודות עד שהם יחזרו, נשען לו בנחת על הגדר ומסתכל סביבו.
אנשים... אנשים... כמה תיירים רעשניים... איש עסקים חולף על פניו במהירות, כנראה כבר מחכים לו.
דמות מוכרת צדה את מבטו, ויטאלי סוקר אותו במבטו מכף רגל ועד ראש.
נעלי צבא גבוהות מסתתרות תחת המכנס השחור, גופיה צמודה שעליה חולצה מכופתרת פתוחה. כמה שהוא מנסה להסתיר – עדיין רואים את הבליטה של האקדח מתחת חולצתו...
ויטאלי מרים את מבטו אל פניו של האיש. שפם קטנטן ומשקפי שמש שמסתירות חצי מפניו, כובע קסקט רחב על ראשו.
- איגור!...- ויטאלי אחז בגדר בחזקה. - האיגור הזה רודף אחרי אלחנן ללא הפסקה! ואלחנן לא יודע זאת...! מה הוא רוצה? מה הוא זומם???-
הנה אלחנן חוזר, ניגש לכיוון השירותים. דיאנה ניגשת לכיוונו של ויטאלי.
"תודה ויטאלי! אתה חבר אמיתי... אתה יודע, לעלות לארץ חדשה שאנחנו לא מכירים בה אף אחד זה קשה... בלי עזרתך לא היינו מסתדרים!"
"אה... שטויות! אם לא אני אז הסוכנות היתה עושה זאת. יש להם עניין בעולים והם עוזרים להם."
"לא... הם עוזרים לעולים עד שהם נוחתים בארץ, אחרי זה הם זורקים אותם... יש כמה יהודים בקהילה שעלו לארץ ושמה עזבו אותם ללא עזרה, הם חזרו לכאן כשהם מאוכזבים מאוד..."
"טוב... אני שמח שיכולתי לעזור לכם במקצת..."
"במקצת??? אם לא העזרה הכספית שנתת לנו והעצות החכמות לא היינו מסתדרים לעולם!"
"חחח..." ויטאלי גיחך בשקט, "פשוט אני מכיר את זה יותר טוב ממכם, אלחנן תמים מדי מכדי להתעסק עם אנשים... צריך לדעת לדפוק על השולחן ולדרוש את המגיע לנו!"
"נכון. אנשים חושבים שארץ ישראל היא ארץ של שלום ואחווה, ארץ שהדת מכתיבה לאנשים החיים בה איך לנהוג... המציאות מוכיחה אחרת... שם זה כמו כאן, קומבינות, שוחד, העלמת מיסים, קשרים... המעלה היחידה היא שזו ארץ הקודש ושחיים בין יהודים..."
ויטאלי הרים גבה, "בין יהודים? חשבתי שיש שם גם ערבים ודרוזים... וצ`רקסים ונוצרים... עובדים זרים וערב רב מכל מיני ארצות..."
"כן, אתה צודק... אבל הרוב הוא יהודי וזו הארץ שאלוקים הבטיח לנו! המיעוט שאינו יהודי כפוף לחוקים שלנו ולא אנחנו להם."
"נראה לי שכשתגיעו לארץ תיפגשו עם מציאות אחרת, תיווכחו לדעת שארץ ישראל השתנתה מאז סיפורי אלוהים ואדם הראשון... לא גן עדן ולא עצי חיים, זו ארץ צעירה יחסית המתמודדת עם אלפי בעיות. האנשים המנהיגים אותה לא מנוסים ואין מי שידריך אותם, את שגיאותיהם העם משלם..."
"אני חושבת שאתה מגזים אבל בעיקרון אתה צודק..."
ויטאלי הרים ראשו אל דיאנה, פתאום שם לב שהיא רועדת. מביטה לכיוון מסוים ואז משפילה את מבטה...
לויטאלי היתה הרגשה שהוא יודע אל מי היא הביטה. מבלי לסובב את ראשו הוא התרומם מהגדר ובהליכה מהירה התרחק מהמקום, נעצר ליד אחד מהעמודים הרחבים ומסתתר מאחוריו. מציץ לכיוון דיאנה...
רואה את איגור פוסע אל דיאנה, די ברור שהיא רועדת מפחד...
ליד ויטאלי נעצר פועל ניקיון, אוסף אל אשפתו בדל סיגריה כבוי.
"פססס..." האיש הרים את ראשו, ויטאלי סימן לו לגשת אליו.
ויטאלי הוציא מכיסו שטר של חמישים דולר, "רוצה?" עינו של האיש נדלקו, "בטח!" התרגש.
"יש לי עבודה בשבילך..." ויטאלי החזיר את השטר לכיסו,
"מה העבודה?" האיש התרגש כאילו השטר כבר מונח בכיסו...
ויטאלי משך אותו אל מאחורי העמוד, "אתה רואה את האישה שעומדת עם המזוודות ליד גדר הביטחון?" לחש כשהוא מצביע על דיאנה.
"כן..."
"יופי. לך תנקה לידה ותקשיב טוב טוב למה שהיא מדברת עם האדם שניגש אליה עכשיו."
האיש מצמץ בעיניו, "זה עם הקסקט הגדול הזה?"
"כן. קדימה, סע לשלום... כשהוא ילך תבוא אלי ותספר לי מילה במילה ממה שהוא אמר. אחר כך תקבל את הכסף..."
"אין בעיה." האיש נטל את המטאטא ופסע בשקט אל מעבר העמוד...
***
"לא לא לא!..." ויטאלי רעד כולו, נאחז בבגדי האיש שמולו כדי לא ליפול...
"מה קרה חבר?" האיש ניסה להבין, "אתה חושב ששיקרתי?"
"לא..." ויטאלי ניסה להתיישר, "זה לא קשור אליך..." הוא הוציא תא השטר מכיסו ונתן אותו לאיש.
"בולשויה ספאסיבה!" [תודה רבה!] הוא אחז בשטר כלא מאמין... משתחרר מאחיזתו של ויטאלי ומתרחק מהאזור. לא נותן לו הזדמנות להתחרט על מעשהו...
ויטאלי הביט אחריו כשדמעות בעיניו, ואז קם ממקומו ופנה אל מעבר העמוד בצעדים כושלים...
***
המטוס ניתק מהקרקע במהירות, ממריא אל על כשבתוכו ארבע מאות אנשים.
- ארבע מאות אנשים? לא... - ויטאלי צפה במטוס דרך חלון הזכוכית הענק, - לא... בתוך המטוס יושבת עכשיו מישהי שהיא לא אישה. יושבת שם חייה אכזרית!... בתוך המטוס יושב גם אדם אחד אומלל... שאפילו לא יודע עד כמה הוא אומלל!...-
מנגב את דמעותיו בקצה שרוולו, - אלחנן חשב שאני בוכה בגלל הפרידה... לא. בחיים לא בכיתי מכאלו דברים! אפילו שהוא חברי הטוב ביותר לא הייתי בוכה בגלל הפרידה הזאת. אוווך!... הלוואי שזה היה חלום! הלוואי שאתעורר!...-
***
- טוסי... טוסי... חה חה חה!... - איגור צחק בשקט, מביט דרך משקפי השמש במטוס הנעלם לו בין העננים...
מסתובב אחורה, מביט בזוג המבוגר הדומע. הוריו של אלחנן.
"אתם צריכים טרמפ הביתה?"
הם הביטו בו בחיוך, אדם טוב באמצע הדרך...
"לא לא לא!" ויטאלי ניגש אליהם בזריזות, "אני לוקח אותם."
"שטו?"
"לא..." ויטאלי גמגם, "אני חבר של הבן שלהם והוא ביקש שאקח אותם הביתה, מבין?"
"הא..." איגור הבליע חיוך מתחת לשפמו, "חשבתי שהם פה לבד..." הוא הסתובב לכיוון היציאה והלך.
"אתם מבינים?..." ויטאלי חייך חיוך מאולץ, "אלחנן הוא חברי הטוב ביותר! עכשיו, כשכנראה לא ניפגש עוד הרבה זמן... לפחות לעשות טובה להוריו."
"כן..." אבא של אלחנן חייך, "תודה לך!"
"אז... איפה אתם גרים?"
***
"דינה... אנחנו בדרך לישראל! לארץ הקודש!..." אלחנן זרח מאושר.
"כן... ארץ הקודש..." מלמלה בשקט, "אני עייפה אלחנן, תעיר אותי כשנהיה כבר מעל ישראל..."
עוצמת את עיניה מנסה להירדם, יודעת שזה לא יקרה...
כל כך התפללה שאיגור יעזוב אותה סוף סוף! כל כך קיוותה שתוכל להפסיק עם החטא האין סופי הזה... רצתה להגיע לישראל כשהיא משוחררת מהפחד שאינו מרפה ממנה לרגע...
אבל איגור ידע הכל. איגור ידע שהם עולים לישראל, ידע אפילו היכן הם יגורו...
הוא היה מכניס לחשבון הבנק שלה הרבה כסף, אבל היא ידעה שהיא עושה את זה רק בגלל הפחד...
כל פעם שרצתה לסרב הוא הקשיח את פניו ואיים לספר זאת לבעלה ואפילו... לפרסם את זה לאנשים...
כל פעם שבכתה הוא צחק ברשעות ולעג לה על פחדנותה. אמר שהיא חמודה מכדי להיות בכיינית...
כל תפילותיה ובכיותיה לא עזרו, איגור יודע הכל...
תמיד אמר לה שהיא שלו והוא לא יוותר עליה... היא לא האמינה לו לרגע. ידעה שהוא מסוגל לעשות זאת לעוד מאה נשים...
מנסה להשלות את עצמה שהוא לא יבוא לישראל רק בשביל זה... יש לו את זה מספיק באוקראינה...
מנסה להירדם אבל לא מצליחה, מוחה מאיים להתפוצץ...
התינוק שבידיה שינה תנוחה. נתן...
הבן שלה...
ה...
מ - מ - ז - ר...
***
ויטאלי עצר את הרכב, מחכה שהם ירדו.
"תודה לך!" "תודה רבה!" הם ירדו מהמכונית,
"על לא דבר..." ויטאלי לחץ על דוושת הגז.
- על לא דבר... ממש הייתי נותן להם ליסוע עם הנבלה הזה...! אוווך... הנבלה הזה!...-
לוחץ על הדוושה בכל כוחו, מנסה לראות את הכביש מבעד לדמעות.
- אלחנן, אוי! אלחנן האומלל... חושב שיש לו בן... בן? לא. אין לו בן... הוא מגדל ממזר בבית!...
אךךךך! אלחנן המסכן!... למה? למה אלוהים כל כך רע אליך? מה עשית? מה חטא התינוק הקטן הזה שהיה צריך להיוולד ככה? מה הוא אשם? הוא... ממזר...
השטן קינא באלוהים על כוח הבריאה שלו, כל ניסיונותיו לברוא עלו בתוהו. כוח הבריאה נותר אצל אלוהים ולשטן נותר רק להכניס באנשים תכונות רעות...
אלוהים הגביל אותו מאוד ותמיד נתן לאנשים תכונות טובות כנגד, השטן היה עצוב ומאוכזב...
יום אחד זה הצליח. השטן הצליח לבוא אדם בצלמו ובדמותו, הוא החליט לקרוא לו איגור...
אלוהים!!! איזה חטא גדול כל כך עשה אלחנן?
למה הצליח השטן??? למה...?
הוא הצליח פי שתיים. גם הרס את חייה של האישה, וגם את חייו של הילד הממזר...
כשאלחנן ידע זאת, הוא יצליח פי שלוש...
כן אלחנן, אתה מגדל בחיכך את בנו של יציר כפיו של השטן...
מ - מ - ז - ר...
***
איגור התיישב בסלון, מתרווח על הספה הרחבה. חוכך את כפות ידיו זו בזו בהנאה גלויה ומחייך חיוך אכזרי...
"שלום איגור! בוא לאכול..."
"מה בוער? נאכל אחר כך..."
"איגור...! אחר כך פתאום תהיה עסוק שוב ופתאום מישהו יתקשר ואז כבר תגיע ארוחת הערב..."
"ומה בכך? אז לא נאכל היום ארוחת צהריים..."
"אוף! לא צריך... אני אוכל לבד! תמשיך לבהות על הספה..."
"נו די! תמיד את הורסת לי את מצב הרוח... בואי תראי מה הבאתי לך היום..."
"קנית? מה?" היא נכנסה לסלון בריצה,
"קניתי... לא. בואי נאמר, השגתי..."
"הא! עוד פעם שוד?"
"תראי... ככה זה בהתחלה, כשאתבסס זה יהיה יותר רציני..."
"ועד אז, עד שתהיה "בעל עסק" גדול אתה תמשיך לשדוד חנויות עם אנשיך? זה ממש ילדותי!"
"אז מה את רוצה? כשיהיה לי יותר אקנה לך משהו בפאריז, היום תקחי את זה ותסתמי..."
היא יצאה מהסלון כשהשרשרת בכיסה. מה אכפת לה באילו דרכים הוא השיג את זה? העיקר שהוא נותן...
***
לילה.
הם שוכבים יחד במיטה הזוגית משוחחים על מאורעות היום, ממש לא מעניין אותו הסיפורים שלה על הבוס החדש...
הוא היום הצליח הרבה, המון דברים הוא עשה היום והוא מאושר...
הכי הוא שמח שהוא תפס את דיאנה לפני הטיסה...
כן, הוא אכזרי. הוא מודע לטבעו הרע. הוא מאמין שכך הוא נולד... לא כל אדם מתנהג כך, העובדה שהוא מצליח מוכיחה לו שכך הוא צריך להמשיך...
מה לעשות? יש אנשים שנולדו רודפי צדק ויש אנשים שלא... ויש אנשים שלא סתם אינם רודפי צדק, הם נולדו לפשע...
דיאנה היא לא האישה היחידה בעולם, אבל הוא כבר מזמן לא מנסה להבין את עצמו. הוא עושה את שמוחו הקודח מורה לו...
הכי הוא נהנה לראות את הילד גודל... לדעת שהאכזריות שבו ניתנת לביטוי... לדעת שיש משפחה יהודית שלמה שתאכל את כל הרע שבעולם בגלל שהוא נולד כזה...
איזה טוב לו! חה חה חה...!
יש המשך לרוע! המשך מעניין ביותר...
כן, יש לו בן. אפילו יש מי שיגדל אותו... יש מי שיגדל את ה... ממזר הזה...
מ - מ - ז - ר...
***
להבין את אלחנן... אלכס מעולם לא יוכל לעשות זאת.
הוא מרגיש מה זה לגלות את הסוד האפל הזה, הוא גם מרגיש יותר מידי את מה שאשתו עוברת מאז שגילה לה...
הוא מצידו לא היה מספר לה לעולם, הרב הוא זה שהורה להם לעשות את זה...
להבין את דינה הוא לעולם לא יצליח, הוא גם לא ינסה. לא משנות לו הסיבות ולא כלום, היא הייתה צריכה להתאבד ולא לעשות את זה!...
הוא, ר"מ בישיבה, מרצה ליהדות. תואר שני בפסיכולוגיה...
ועכשיו, מה הוא בסך הכל?
מ - מ - ז - ר...
לתגובות לחץ כאן
ל- צידו האפל של הגורל
לסיפורים
לדף הבית