שיחות נכנסות חינם באומן
1800550
סיפורים
צידו האפל של הגורל - סיפור בהמשכים
פרק טז'
יונתן הדליק את האור, כולם מצמצו את עיניהם.
"מה הולך פה?" יונתן הביא על בוריס בפליאה. בוריס לא ענה, הוא רכן על אדם בבגדים שחורים כשברכיו על חזהו של האיש...
ארז דחף את ברוך בעדינות מהאיש, אוחז בידו של האיש ומרים אותו אל המיטה.
האיש התיישב מתנשף כולו...
יונתן התקרב אליו כשהסכין שבידו מכוונת כלפי מטה, "תוריד את הכובע!"
האיש לא הגיב, יונתן בעט בו ברגלו.
"תוריד את הכובע!" האיש נע אבל עדיין לא הראה שום רצון להיענות לציוויו של יונתן.
בוריס לקח מידיו של ארז את המוט, "אתה רוצה לקבל מוט ברזל בראש?"
האיש גיחך, קולו העמוק נשמע מפחיד מבעד לכובע הגרב השחור...
"אתם בטוחים שאתם רוצים שאוריד את הכובע ילדים?"
בוריס נרתע לאחור, יונתן הושיט את הסכין קדימה.
"ברור שאנחנו רוצים." ארז היה החלטי, "יש לך שתי שניות לעמוד כשהגב שלך אלי."
האיש נעמד, "ילדים... אתם רוצים לחיות?"
ארז חטף ליונתן את המוט, "סתום את הפה! " הוא צרח, "אני אהרוג אותך!!!"
הוא אחז תפס בכתפיו של האיש בחזקה וסובב אותו עם הפנים לקיר, תפס את ידיו וכופף אותו אל כלפי מטה.
בוריס הושיט לו חגורה, ארז קשר את האיש והפיל אותו אל הרצפה.
"אוקי אוקי..." האיש התפתל "שחררו אותי! בקשה..."
יונתן בעט בכתפו, "תסתום! אתה פרצת אלינו הביתה ואתה תחטוף על זה!"
"אני מתקשר למשטרה" בוריס יצא מהחדר.
"בשביל מה? ארז חייך באכזריות, "בואו נזרוק אתו מהחלון ונגמור סיפור..."
הוא הוריד לאיש את כובע הגרב שכיסה את פניו, "גנב עלוב..." הוא צחק אל תוך פניו של האיש "נכנסת לבית הלא נכון!"
"טוב," ליונתן התחיל להימאס כל הקטע הזה. "המשטרה תכף תבוא ואנחנו נשתחרר ממנו."
הם הוציאו את הפורץ מהחדר, גוררים אותו אל הסלון.
"רגע!" בוריס נעצר, "אולי... אולי האיגור הזה שלח אותו?"
"פחחח..." יונתן גיחך בקול "תכף תגיד שזה איגור בעצמו..."
ארז הושיב את הגנב על הרצפה, "יאללה יאללה! אין לי זמן לשטויות שלכם... אני צריך לקום מחר בבוקר ל..." הוא נעצר. "בעצם, אין לי בשביל מה לקום מחר... אבל מה זה חשוב? אני עייף ולא בא לי להעביר את הלילה על הטמבל הזה..."
"צודק!" בוריס לקח את הטלפון, "אני מתקשר עכשיו."
***
"משטרה שלום מדברת אורנה."
"אהה... אורנה, שמעי. פרץ לנו גנב לבית ו...
...הוא בורח!!!"
"הלו? הלו?"
טו טו טו טו טו...
צליל הניתוק היה הפעם מעצבן במיוחד...
באמצע הסודוקו הם הפריעו לה ועכשיו אבד לה הריכוז...
***
הוא ניצל שלוש שניות של היסח הדעת,
שיחרר את עצמו מהחגורה וברח אל תוך הבית...
יונתן וארז רצו אחריו, הוא נכנס אל החדר של בוריס.
הדלת נטרקה להם בפרצוף, המנעול הסתובב והם מצאו את עצמם עומדים מול דלת נעולה...
"בואו לפה! בואו לפה!"
בוריס קרא להם מהסלון.
הם רצו לסלון, בוריס עמד בחלון והראה להם באצבעו על קיר הבניין.
הגנב יצא מהחלון ומנסה להיתלות על המרזב של השכנים...
"חכו פה רגע!" ארז פתח את דלת הבית ורץ במעלה מדרגות הבניין.
יונתן התיישב על הספא, "מה זה אמור להביע?"
בוריס זז מהחלון, "אולי ארז רוצה ל..."
"אאאאאאאאההההההההההההההה!!!"
יונתן קפץ אל החלון "הוא נפל!"
בוריס קפא. "ארז הפיל אותו..."
"הי הי!" ארז סגר את דלת הבית, "מה אתם עושים מזה סיפור? בסך הכל השפרצתי עליו מים..."
בוריס הביט בו בבהלה "כן? אז איך הוא נפל?"
"טוב," ארז חייך "בעיה שלו שהוא נבהל מכל דבר..."
יונתן צחק, "אידיוט! הוא נפל מגובה של שלוש קומות! תזמין אמבולנס!"
"אני לא מאמין שאני נמצא בבית אחד עם שני פסיכופטים..." בוריס יצא מהסלון, "ויש לכם חמש דקות לפתוח את הדלת של החדר שלי אחרת אני ישן עם אחד משניכם במיטה..."
"כן... זה בא לנו מהגנים..." ארז חייך חיוך מוזר.
יונתן גיחך במרירות, "אתה רצית שנישאר בבית, לא?"
בוריס הסתובב, "כן! אני רציתי! ועכשיו אני רוצה לישון! הבדיחות הזוועתיות שלכם עושות לי בחילה... לילה טוב ילדים. אחד משניכם הפסיד מיטה הלילה..."
"שלא תעיז לגעת לי במיטה!" יונתן התעצבן, "אם תיגע לי במיטה אני אשלח אותך לאיפה שהגנב הזה ישלח..."
"הי הי..." ארז השתיק אותו, "לילה טוב בוריס! חלומות פז..."
***
"אתה מתכוון להזמין אמבולנס?" יונתן הניד בראשו לעבר החלון.
ארז הסתכל אל מתחת החלון, "לא נראה לי שצריך..." גיחך.
יונתן התקרב אל החלון, "למה? הוא מת?"
"לא. הוא ברח..."
"ברח? איך? בטוח נשברו לו הרגליים! איך הוא ברח?"
ארז חייך שוב, "על הידיים..."
"אתה מטורף!" יונתן הביט בו במבט מוזר.
"גם אתה." ארז חייך...
"טוב, אחד משנינו צריך לארגן לעצמו מזרון עכשיו..."
"מסתבר שזה אתה." יונתן צחק, "בהצלחה גבר!"
"מניאק..." ארז קם מהספה.
"רגע," יונתן משך אותו אל הספה. " אתה לא הולך עד שאתה מסביר לי למה הפלת אותו!"
ארז התיישב, "רק החזק שורד יונתן. לילה טוב..."
הוא קם מהספה ויצא מהסלון.
***
יונתן ישב על הספא וגירד בעורפו.
"רק החזק שורד..." מלמל לעצמו,
- אני לא מבין מה נסגר אם הארז הזה אבל אם הוא מתקדם לאן שהוא... אני איתו.-
***
בוריס הסתובב מצד לצד, מנסה למחוק מהזיכרון את הצרחה של הגנב כשהוא נפל מהחלון...
ארז נכנס לחדר כשהוא גורר אחריו מזרון וכלי מיטה.
"גם קיבלת מיטה וגם אתה לא נרדם?"
בוריס מצמץ בעייפות, "אתה... מוכן להסביר לי מה זה היה?"
"מה?" ארז סידר את המזרון לצד המיטה.
"אל תיתמם ארז, אתה גרמת לו להתרסק על המדרכה!"
ארז התיישב על המזרון, "בוריס... אפשר לשתף אותך במשהו?"
בוריס התרומם, "אתה מעביר נושאים בצורה נחמדה... כן, מה?"
ארז הבליע חיוך, "אני לא מעביר נושא. זה קשור לשאלה שלך..."
"אוקיי..." בוריס הביט בו בספקנות.
"אני לא יודע מה אתה עובר בוריס," ארז הניח את הכרית על המזרון. "אני גם לא יכול להבין... אתה עובר וחווה משהו שרק לך קרה. לא רק שאין מישהו מהמשפחה שלא חווה את זה, אין בעולם אדם שזה קרה לו וגילה את זה בצורה הזאת..."
בוריס הנהן בראשו, "נכון..."
ארז המשיך, "אף אחד גם לא יכול להבין מה עובר עלינו, תשעת האחים האחרים. אף אחד בעולם לא עבר את זה ואף פסיכולוג לא יוכל להתמודד עם מצב כזה...
כל אחד מהאחים קיבל את זה אחרת, חווה את זה אחרת ומתמודד עם זה אחרת...
אתה מבין?"
בוריס הנהן שוב, "כן... כל אחד גם מגיב אחרת..."
"נכון! ראית מה זה...
שמואל מסתיר את הכאב ונלחם כדי שנישאר ביחד.
נתן הופך בתי דין כדי לדעת מה נסגר איתנו לפי ההלכה.
גרישה לא רוצה לספר מה קורה בינו לבין אשתו ורק מדבר עם שמואל כל הזמן.
אלי עוד לא גילה לאשתו ורק בוכה כל היום...
מיכאל נלחם כדי להשאר עם אישתו...
אריה מתכנן לעבור לח"ול ולברוח מהמציאות.
אלכס מסתבך עם עצמו חזק ובקושי מצליח ללמד בישיבה...
אני ויונתן נשארנו תקועים! בוכים ובוכים... אין לנו מה שיחזיק אותנו, אין לנו אישה שתעמוד לצידנו...
אתה מבין? לנו נשאר הדבר העיקרי והקשה... הנקמה!"
בוריס נשכב על המיטה, "מה הקשר? בגלל זה הרגת אותו?"
"לא הרגתי אותו. הוא ברח אחרי שהוא נפל וזה אומר שהרגליים שלו נשארו מחוברות ושהדופק שלו עבד..."
"מצחיק מאוד..." בוריס סידר את השמיכה.
"לא. זה לא מצחיק בכלל." ארז נעמד "אף פעם לא התייחסתי לתחושות שלי, אף פעם גם לא הרגשתי שהן נכונות...
אבל עכשיו...
התחושות שלי אומרות שהולכת להיות מלחמה... התחושות שלי אומרות שברגע שנמצא את האבא האמיתי מישהו ימות..."
"פחחח..." בוריס הביט בו בחיוך "איזה סרט ראית היום?"
"קופיקו" ארז חייך,
"אתה באמת דומה לו..." בוריס הביט בעיניו.
"כן... אמרו לי את זה מזמן..."
"חחח..." בוריס סובב את פניו אל הקיר, "לילה טוב ארז."
ארז נשכב על המזרון באיטיות.
"לילה טוב בוריס... אני יודע שאתה לא מבין פה כלום. גם אני לא..." הוא לחש, "אבל התחושות שלי צועקות, ואני הולך אחריהן...
אתה לא תסכים איתי אבל אני יודע את זה...
רק החזק שורד!..."
***
"בוקר טוב בחורים!"
"בוקר טוב הרב." שלושה תלמידים הגיבו.
"אני רואה שאתם עדיין ישנים אז אני הולך..."
כל התלמידים הרימו את ראשיהם אל אלכס.
"מה קפצתם?" אלכס חייך, "נראה לכם שבאמת הייתי הולך? אתם לא תפטרו ממני כל כך מהר בחורים..."
כולם חייכו, הרב אלכס נראה מתוח מאוד בשבועיים האחרונים אבל לפי חוש ההומור כנראה שהוא התאושש...
"טוב, תפתחו את הגמרות. נשאר לנו לסיים את ה"תוספות" מאתמול."
הגמרות נפתחו ואלכס התחיל לקרוא.
"דיבור המתחיל: והאמר מר – גדול לימוד תורה שמביא לידי מעשה.
פירש בקונטרס, אלמא מעשה עדיף. וקשה לרבינו תם! דאדרבה..."
טו טו טו...
אלכס הוציא את הפלאפון מהכיס, מציץ במסך.
יש לך הודעה חדשה מ: ארז.
הוא לחץ "הצג",
"רק החזק שורד..."
"רק לא זה..."
אלכס אחז בסטנדר בחזקה, "ידעתי שזה יקרה..." לחש.
נזכר פתאום שהוא עומד מול שלושים נערים...
"אה... כן, איפה היינו? אה... כן. אז אומר תוספות – קשה לרבינו תם..."
הריכוז ממנו והלאה...
"אומר תוספות..." מנסה להתרכז, אומר תוספות... נו דודי, תקרא את הקושיא של תוספות..."
מוצא פיתרון מהיר...
מנסה להתרכז בדברי התוספות אבל המילים מנקרות במוחו...
"רק החזק שורד!..."
"יודעים מה?" הוא עצר את הנער באמצע הקריאה, "צאו להפסקה..."
לתגובות לחץ כאן
ל- צידו האפל של הגורל
לסיפורים
לדף הבית