שיחות נכנסות חינם באומן

1800550

סיפורים

צידו האפל של הגורל - סיפור בהמשכים

פרק יז'

"לבריאות!" שמואל חייך,
"תודה!" חייכו אליו חזרה כמה מהיושבים סביב השולחן.
עשרת האחים ישבו סביב השולחן ואכלו.
היום בבוקר שמואל שלח לכולם הודעה שהם מוזמנים לארוחת ערב. כולם ידעו שהם חייבים לבוא...
"אני לא אפריע לכם באוכל..." שמואל חייך, "אז תמשיכו לאכול, אני אדבר תוך כדי."
המהומי הסכמה נשמעו.
טוב, ברור. לאף אחד לא היה ממש חשק לתת למרק להתקרר...
"הבוקר ישבתי בעבודה ופתאום קיבלתי הודעה, הודעה שכנראה גם אתם קיבלתם.
אני לא רוצה לעשות את זה בצורת משפט או משהו כזה אבל..."
ארז קם, "אתה יכול לדבר עם שמות. אני לא אעלב..." הוא התיישב חזרה והשעין את מרפקיו על השולחן.
"ארז..." שמואל הביט בו במבט אוהב "כולנו עוברים את אותו הדבר! אנחנו מבינים אותך..."
ארז ניענע את ראשו בייאוש, "אתם לא מבינים... וגם לא תבינו..."
"בטח." בוריס נאנח. "?בטח שלא יבינו אם אתה לא רוצה לספר על ה..."
"שתוק!" ארז נעץ בו מבט חודר. "אתה לא חייב חספר כל דבר שאתה רואה! אל תתנהג כמו ילד קטן..."
"כן?" אלכס נשען על משען הכסא, "הוא זה שמתנהג כמו ילד קטן? או זה שמפחיד את כולם באמצע העבודה הוא זה שלא שולט בעצמו...?"
שמואל הניח את ידו על כתפו של אלכס, "אתה יודע שהוא לא מנסה להפחיד... אל תגזים..."
"אני חושב שיש לבוריס משהו לספר לנו..." אלי זרק מבט לכיוונו של בוריס, "אני טועה?"
בוריס הצטנף. "האמת היא שכן..." הוא הרים את במטו אל ארז, "אבל בתנאי שארז יסכים..."
ארז עצם את עיניו, לא מגיב.
מיכאל חייך, "שתיקה זה אומר הסכמה?"
ארז נשף בחזקה "שיהיה..."
בוריס קם. "שארז או יונתן יספרו. אני יוצא למרפסת לכמה דקות..."
"הפסקת אש?" שמואל חייך,
"כן..." בוריס הוציא את המצית מכיסו, "רוצה להצטרף?"
"לא תודה. ו... לא ליד הילדים, כן?"
"סבבה."
בוריס יצא אל המרפסת, כל העיניים הופנו אל ארז.
"טוב, מה?"
"מה מה?" אלי שיחק בכף שבידו. "אנחנו רוצים לדעת מה קרה... אתה לא חייב לספר אבל אנחנו אחים שלך ואנחנו רוצים לדעת מה קורה איתך..."
"זה לא מה שקורה איתי." ארז דחף את הכסא אחורה ונעמד. "זה מה שקורה איתנו."
"איתנו?"
"כן. איתנו..."
"אתה יכול להסביר?" שמואל ניסה להבין.
"טוב... שמעו מה קרה:
אתמול בבוקר בא אלינו הביתה אדם שטען שהוא שליח מאיזו חברת דואר, הוא מסר לי מעטפה. אין לי מושג למה אבל אני התעקשתי שהוא יפתח את המעטפה והוא... במקום לשים אותה על השולחן וללכת התעקש והתווכח איתי. בסוף הוא פתח את המעטפה והלך, במקרב בוריס הסתכל על המכונית שהוא בא איתה. זו היתה מכונית ספורט וישבו בה כמה אנשים, לאחד מהם היה רובה ביד..."
"מה היה במעטפה?" כולם היו במתח...
"במעטפה היה שטר של חמישים שקלים ומכתב. במכתב היה כתוב שאני מוזמן להגיע למקום מסוים בשביל פרויקט מסוים."
"ו...? זה מה שלא רצית שנדע?"
ארז התעלם מהשאלה, הוא המשיך לספר.
"אחרי שהוא הלך ישבנו וניסינו להבין מה היה הקטע פה, משום מה לבוריס היתה הרגשה מוזרה והוא חיפש... הוא מצא מיקרופון זעיר מאחורי תמונה בסלון...
מה זה אומר" לא יודע. הרב של בוריס חושב שאלו אנשים שרוצים להוציא ממנו במרמה את כספי הירושה..."
"הגיוני..." גרישה סידר את כיפתו, בתור עורך דין הוא ידע על מקרים דומים.
בוריס נכנס לסלון. "שכחת מה קרה אתמול בלילה..."
"אה... כן..." ארז היסס, "אתמול בלילה פרץ גנב הביתה..."
"גנב???" כולם הביטו בו פליאה, "מה הוא לקח?"
"את החגורה שלי." יונתן צחק.
ארז המשיך, "הוא נכנס לחדר של בוריס דרך החלון. אתם הרי יודעים שאבא לא רצה שיהיו סורגים בחלונות... זה הזכיר לו כנראה דברים שהוא רצה לשכוח... אתם גם וודאי זוכרים כמה אמא היתה רצה אחרינו שלא נתקרב לחלונות..." הוא צחק.
"בקיצור, בוריס התעורר ושלח לי הודעה שאבוא לתפוס את הגנב. הערתי את יונתן ורצנו לחדר של בוריס..."
"גיבורים... חחח" שמואל צחק,
"חכה. זו רק ההתחלה..." יונתן צחק גם הוא.
"השתלתנו על הגנב וקשרנו אותו עם חגורה."
"החגורה שלי" יונתן תיקן אותו,
"טוב, עם החגורה של יונתן..."
אלי נעמד. "חברה! בשם כל המשפחה אני רוצה להודיע שאנו גאים ביונתן על שתרם בתפיסת הגנב ומנחמים אותו על אבדן החגורה. בהזדמנות זו אני מצהיר חגיגית שיונתן יכול לבוא איתי מחר בצהריים לאיזו חנות שירצה ואקנה לו חגורה חדשה..."
כולם צחקו. ארז דווקא אהב את זה, ככה הם לא היו עסוקים בסיפור עצמו...
בוריס התיישב ליד השולחן. "נראה לי שבמקום לקנות חגורה חדשה יונתן יכול פשוט ללכת לקחת אותה משיחים שמתחת הבניין..."
"כן?" אלי התיישב. "למה?"
בוריס נעצר לרגע. "כי... כי כשהגנב נפל מהחלון היא כנראה נפלה איתו, אני לא מאמין שהוא לקח אותה כשהוא ברח..."
"נפל מהחלון???"
"כן." יונתן עצם את עיניו בעייפות. "אתם סתם עושים מזה סרט! תפסנו אותו והתקשרנו למשטרה, הוא ניצל רגע שלא השגחנו עליו וברח אל תוך החדר של בוריס. הוא נעל את הדלת כדי שלא נוכל לתפוס אותו ואז יצא מהחלון... מרוב לחץ הוא החליק מהמרזב ונפל על השיחים או המדרכה... וברח..."
"ברח?"
"כן. ברח..."
שמואל הביט בבוריס. "מה היה דחוף לך שנדע את זה?"
בוריס העביר את מבטו מארז ליונתן...
"אני אגיד לכם מה..." הוא השפיל את מבטו, "הגנב לא סתם נפל..."
ארז נעמד, "נמאס לי מהדרמה שאתה עושה מזה... בסך הכל שפכתי עליו מים! הוא נבהל ועזב את המרזב."
"פשוט מאוד... הא?" שמואל הביט בו במבט חוקר "כמה תמים..."
יונתן התרגז, "תגידו, אתם יכולים להסביר לי מה הרעיון של כל האסיפה הזאת?"
"כן..." ארז צחק, "שמואל החליט להחיות את המשפט העברי..."
אלכס הציץ בשעונו. "טוב חברה, עוד עשר דקות אני צריך ללכת. אני רק רוצה להגיד לכם כמה דברים..."
כולם השתתקו.
"ההודעה של ארז הבהילה אותי מאוד. אני לא יודע למה הוא מתכוון ומה עבר עליו כשהוא כתב את זה. רק הבנתי שהוא שלח את ההודעה הזאת לכולנו...
נראה לי ש..." הוא נעצר רגע והביט בארז. "נראה לי שאתה רוצה להגיד לנו משהו ואתה חושב שלא נבין. אני צודק?"
ארז השפיל את ראשו, הוא חשב שנייה ואז הרים את ראשו.
"כן. יש לי דבר אחד להגיד לכם...
תקשיבו טוב למה שאני אומר לכם.
יש אדם שגרם לזה שנגיע לעולם הזה, האדם הזה חלק מאיתנו...
אנחנו חייבים לחסל אותו! כל עוד הוא חי הוא מפעפע בתוכינו. הוא הורס לנו את החיים... אני לא יודע איך נמצא אותו ומה יקרה...
אני רק יודע שכל עוד הוא חי אני אחפש אותו. וכשאגיע אליו... אחד משנינו ייפגש עם מלאך המוות. אני אהיה חייב להיות חזק ממנו! אני אנקום בו על הכל... על אמא, על אבא אלחנן, עלינו... על כל ההרס שהוא הביא לנו..."  

- -  

אף אחד לא דיבר, כולם מנסים לעכל את הדברים.
ארז קם מכיסא ופנה אל הדלת,
"אני יודע שלא תצטרפו אלי. אתם בעלי משפחות ואתם לא תסכנו את הנשים והילדים שלכם..."
הוא העביר את מבטו עליהם, "אבל אני לבד, ואני זה שאעשה את זה. בשבילי ובשבילכם..."
הוא פתח את הדלת, "מישהו רוצה להצטרף אלי?"
יונתן קם ממקומו, "חכה לי." הוא צעד לעברו ונעמד לידו.
ארז הביט בבוריס בשתיקה.
בוריס נרעד, הוא הביט בשמואל בעיניים דומעות...
שמואל הביט אל תוך עיניו. המבט שלו אמר את הכל...
בוריס קם, בלי לומר מילה עקף את השולחן ונעמד לצידו של ארז.

ארז יצא מהבית, יונתן יצא גם הוא.
בוריס הביט בשמואל, שמואל השפיל את מבטו. בוריס הסתובב ויצא מהבית, סוגר את הדלת בשקט...

***

הם ירדו במדרגות ויצאו מהבניין, נכנסו לרכב של ארז.
ארז התניע והרכב מהחניה.
בוריס הדליק סיגריה ופתח את החלון, השתיקה ברכב היתה כבדה. כבדה מאוד...
ארז הושיט את ידו אל בוריס, בוריס משך את ידו. היה נדמה לו שארז מנסה לקחת לו את הסיגריה...
"הופה..." ארז שבר את השתיקה. "התחלת להיות חשדן..."
בוריס חייך, "אני לא יודע למה באתי איתכם..."
יונתן התרווח על הכסא מאחורה, "האמת? גם אני לא ידוע..."
ארז העביר הילוך, "נראה לכם שאני יודע? לא. אבל אני בטוח שיום אחד עוד נגיע אליו. אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח וצריכים להתכונן... יש מצב שהוא חזק מאיתנו..."
"זה לא כל כך מסובך לעלות עליו." יונתן רכן בין בוריס לארז. "רק צריך לגלות איך אבא גילה את הכל ואיך הוא הוכיח שזה נכון..."
בוריס זרק את בדל הסיגריה אל מחוץ לחלון, "אני יכול לדעת את זה מהר מאוד..."
"איך?"
בוריס סגר את החלון, "כל המחברות של אבא אצלנו בבית..."
יונתן הסתכל על הכביש שמלפנים, "אפשר להבין לאן אנחנו נוסעים?"
ארז סובב את ההגה, "לחדר כושר."
"מה? בשביל מה?" יונתן מתאמן בהרמת משקולות אבל אף פעם לא הלך לחדר כושר, לא ראה את זה בתור חלק מחייו.
"בשביל מה?" ארז סובב את ראשו אחורה, "אנחנו צריכים להיות חזקים ממנו יונתן."
"שטויות במיץ עגבניות!" בוריס כעס, "אנחנו לא נריב איתו מכות! אתה יודע את זה..."
"נכון" יונתן הסכים איתו. "ואל תשכח שלא בטוח שהוא חובב מרזבים וגם לא תמיד יש לידך דלי מים..."
ארז בלע את העקיצה. "אתם לא רוצים – לא צריך. אני אחזיר אתכם הביתה ואצא לבד..."
"לא." בוריס עצר אותו, "אני לא יודע כמה שימוש יהיה לנו באימונים האלה אבל דבר אחד יהיה בהם – תהיה לנו סיבה לצאת מהבית..."
ארז החנה את הרכב, הם יצאו והוא נעל אותו.
"המאמן יבנה לכל אחד תוכנית. זה לא כל כך מסובך..."
"אוקי," יונתן נראה משועשע.
"בטח אתה כבר מדמיין את עצמך עם חזה בגודל מקרר..." ארז צחק.
"אבל אל תשכחו!" בוריס נעצר, "אנחנו הולכים עם ארז כי אנחנו צריכים לחסל בן אדם שהרס לנו את החיים. אסור לנו להשתמש בכוח הזה לא נגד גנבים ולא נגד אף אחד..."

***

שמואל הביט בבוריס בחיוך.
"אני לא יודע אם עשיתי נכון כשהסכמתי לך ללכת איתו. אני לא יודע אם אפשר לסמוך עליו ואם הוא בכלל יודע מה הוא עושה... אני רק חושב שאתה מספיק בוגר כדי לא לשאול אותי וללכת איתם מרצונך. חוץ מזה, הם זקוקים לך. אתה תאזן אותם..."
"אז מחכה לי תפקיד קשה, הא?" בוריס חייך במרירות.
שמואל חיבק אותו. "איך ארז אמר? רק החזק שורד... תהיה חזק בוריסקה! תהיה חזק בשביל אבא ובשבילך עצמך. רק החזקים שורדים..."

לתגובות לחץ כאן

ל- צידו האפל של הגורל

לסיפורים

לדף הבית