נכנסות חינם בחו"ל
1800550
סיפורים
צידו האפל של הגורל - סיפור בהמשכים
פרק ד'
העמוד הראשון היה מלא באותיות קריליות צפופות, בוריס לא ידע לקרוא ברוסית.
הוא הפך דף, הפעם זה היה כתוב בעברית:
זה היה נראה כמו טיוטה למכתב:
"ויטאלי היקר, כמה שבועות כבר לא כתבתי לך. בשבוע האחרון הייתי מאושפז אחרי התקף לב בינוני, אני כנראה עומד בפני התקף נוסף...
לפעמים יש לי הרגשה שאני עושה את זה בכוונה, בבוקר קמתי עם הרגשה שאני עומד בפני התקף לב וכמה שעות אחרי זה קרה...
עכשיו אני מרגיש שוב שאני עומד בפני החוויה המפחידה הזאת, הפעם זה רציני יותר...
כבר אמרתי לך, אני מרגיש שמגלים לי משמים את מה שיקרה איתי. כאילו נזרקה בי מקצת מן הנבואה.
מאז האסון הנורא - כלומר, מאז שגיליתי אותו – אני חוזה בצורה די מדויקת את מה שיקרה. אין לי הסבר לזה, אבל עובדה היא שמה שהרגשתי מתקיים...
בעיה אחת יש - ואלי זו אינה בעיה כלל, אולי זה טוב בשבילי – אני לא יודע מה יקרה אחרי שאמות...
זה נשמע מוזר, אני יודע זאת. איזה בן אדם יודע מה יקרה אחרי מותו?...
אותי זה מפחיד. אני מנסה לעשות כמה שיותר דברים כדי שבני ואחיו יעברו את זה כמה שפחות כואב... והמכה היא אנושה..."
את השורה האחרונה בוריס לא הבין. בעצם, הוא לא הבין כלום. אבל אם היה מבין את משמעותה של השורה האחרונה הוא היה מבין את הכל...
סיום המכתב היה בעמוד השני:
"הוספתי לך גם עותק מהצוואה שכתבתי, אתה חייב להגיב עליה כמה שיותר מהר! נראה לי שימי פה ספורים...
(לסדר הכל עם העורך דין. הצוואה צריכה להיכתב...)
בוריס תפס בשולחן בחזקה, אצבעותיו הלבינו מעוצמת האחיזה.
- אבא עומד למות!!! אבא... אבא מתכונן לסוף...-
הוא התיישב על הכיסא, הוא הרגיש אבוד. הדמעות זלגו מעיניו, מדמעות בודדות זה הפך לנהרות...
"אוי! אלוקים! מה יהיה הסוף?"
פתאום הוא הבין למה אמא מתפללת בקול, התחושה הזאת, לדבר בקול עם מי שיצר אותך. זה היה שונה מתפילה רגילה, זה היה ספונטאני ובמילים שלו...
"אנא אלוקים! תעזור לי! אמא התייאשה מזמן ואבא מרגיש שהוא עומד למות...
אף אחד מהאחים שלי לא מבין מה הולך פה! הם גם די מתעלמים מהאזהרות שלי... הם לא מבינים שקרה משהו לאבא, הם גם לא יכולים להבין...
כאילו משהו חוסם אותם מלראות מה קורה עם אבא, רק אני רואה את המתרחש. בעצם גם אמא רואה, אבל אמא חסרת אונים...
יש דבר אחד שחוץ מאבא רק אני יודע, הסוד שלו עומד לגרום לו למות בזמן הקרוב...
אוהו אלוקים. אין לי כוח יותר!
עזור לי!..."
***
14:30
הפסקת צהריים בישיבה.
בוריס רץ הביתה, המפתחות של הרכב היו מונחים על השיש במטבח. הוא לקח כמה עוגיות בשקית וירד לחניה, הטויוטה הייאס של אבא היתה שם.
איזה רמזור שהתקלקל ושוטר תנועה זקן שבמקום לעשות סדר רק מפריע יותר לתנועה...
אחרי רבע שעה הוא הגיע לבית החולים.
"אוווו! בוריס. כמה טוב לראות אותך!" אלחנן חייך. לבוריס היה נדמה שרק אליו הוא מחייך, שום אח אחר לא זכה ממנו למילה טובה מאז ההתקף הראשון. חוץ מבוריס, כולם קיבלו מאלחנן פרצוף חמוץ ועצוב.
בוריס הושיט לאבא את שקית העוגיות, "קח אבא, ספישל פור יו!"
אלחנן חייך שוב ולפתע התחיל לבכות...
"מה קרה אבא?" אלחנן ניגב את הדמעות, "שום דבר, זו רק התרגשות בתוספת מצבור של עייפות".
"שב לידי בוריס, שב ליד אבא". בוריס גרר את הכיסא ליד המיטה והתיישב. הוא שתק, קיווה שאבא ידבר.
דפיקה על הדלת.
"לך תראה מי זה" אמר אלחנן, "אולי זו האחות ולא נעים לה להיכנס כי היא רואה שהדלת סגורה".
בוריס קם ופתח את הדלת, בפתח ניצב איש בשהות הארבעים לחייו. גובה, לבוש בהידור.
- נראה איזה איש עסקים- חשב בוריס, "אבא ער?" שואל האיש. "כן, כנס בבקשה".
הוא נכנס, "שלום הרב אלחנן" אלחנן צחק, "רב? הלוואי תלמיד! מעולם לא הוסמכתי לרבנות ואפילו לא למדתי בישיבה". האיש חייך, "טוב, לא חשוב. בתור אדם לא דתי אני לא ממש יודע לזהות רבנים. זקן לבן וכיפה מתקשר לי ישר לרב"... הוא התיישב על הכיסא שבוריס הציע לו ואז אמר "אני מצטער שלא הצגתי את עצמי, אני עורך הדין גלעד שלו." אלחנן הביט בפניו ושאל "הבן של עורך הדין יואב שלו? אתה ממש דומה לו".
"אמממ... כן. אני הבן שלו והרבה אומרים שאני דומה לו". הוא חייך, "אתה בטח מבין למה באתי, רק שנראה לי שאתה לא במצב האידיאלי לזה..."
אלחנן בהה באוויר ואז הביט בבוריס, הוא לא רצה שבוריס יהיה נוכח בזמן השיחה. אם הוא ידע למה בא בעורך דין זה ישפיע עליו מאוד. חוץ מזה שהוא ממש לא רוצה שהוא ישמע את שהוא יאמר לעורך הדין לכתוב...
בוריס הבין את מבטו, הוא נעמד והתקדם לכיוון היציאה. "אני צריך ללכת אבא, ההפסקה בישיבה עוד מעט תסתיים."
- אוי בוריס שלי- מחשבותיו של אלחנן כמעט נשמעו. - אתה כ"כ חמוד ועדין! הבנת מה אני רוצה ולא נעלבת.. אוי בוריס! אני אוהב אותך כל כך!!!-
הוא הסתכל על בוריס ואמר "להתראות בוריס! תבוא לבקר בערב?" בוריס חייך, "יש לך ספק בזה? להתראות אבא!"
אלחנן עצם את עינו ואז אמר "ובכן אדון צעיר, נתחיל?"
- וואלה!?- גלעד הופתע - אין לו סבלנות לזקן הזה, רוצה ישר תכל`ס...-
"אמממ... למרות שנראה שאתה לא מרגיש טוב וזה יכול לעשות בעיות בעדותי בנכונות הצוואה?"
***
בוריס יצא מהחדר, הוא נעמד שנייה ליד הדלת ושמע את אביו אומר "כן, כן. למרות הכל – נתחיל. הבאת את תופס הצוואה?"
זה הספיק לבוריס, הוא שמע מספיק. את הדרך מהחדר לחניון הוא עשה בריצה, נכנס לרכב וצנח על המושב... אבא כותב צוואה!!!
לתגובות לחץ כאן
ל- צידו האפל של הגורל
לסיפורים
לדף הבית