נכנסות חינם בחו"ל
1800550
סיפורים
צידו האפל של הגורל - סיפור בהמשכים
פרק ה'
אלחנן כבר שוכב שבועיים בבית החולים, מצבו לא ממש יציב...
עורך הדין היה בא כמעט כל יום, הם היו מדברים שעות ארוכות. לבוריס יצא לראות כמה פעמים את העורך דין כשהוא יוצא מחדרו של אביו, תמיד הוא יצא כשפניו אדומות ונראה היה כאילו הוא כמעט בוכה...
זה היה מסובך, מתסכל ומפחיד. בוריס לא נרדם בלילות. הוא היה מסתובב בלילות בבית בלי יכולת להירדם, רק כשהבוקר עולה והוא כבר ישב בישיבה, העייפות הייתה מכריעה אותו והוא היה נרדם בסדרים...
הוא היה בטוח שגם אבא לא ישן, הוא לא הבין איך אמא עושה את זה.
איך? איך היא מצליחה להירדם כשבעלה עובר כאלו ייסורים? טוב. היא הרי לא ידעה על סודו של אבא, היא לא ידעה שהוא מתכונן למותו...
***
ארז פנה ימינה והחנה את מכוניתו, הוא עבר באזור וקיווה שמישהו בבית. אבא בבית הרפואה והוא יבקר אותו בערב, אמא בעבודה. אולי בוריס בבית? אם לא אז בטח יש איזה משהו טעים במקרר...
איך שהוא פתח את הדלת נשמע צלצול טלפון.
"שלום", "שלום זו משפחת ריס?" "כן." "מדברים מבית החולים, בוריס נמצא?" ארז נדרך, "לא. הוא בישיבה. קרה משהו לאבא? מה שלומו?"
האחות היססה, "מצבו מדרדר והוא ביקש לקרוא לבוריס, הוא לא מעוניין לראות אף אחד חוץ ממנו." היה נשמע שהיא מסתירה משהו, "תגידי את כל האמת!" הוא כמעט צרח. "אבא חי???"
היא שתקה כמה שניות ואז אמרה "הוא חי. אבל זה לא ימשך עוד הרבה זמן..."
היא שמעה את הטלפון נופל על השולחן, "הלו? הלו? אתה צריך עזרה?" היא חשבה לקרוא לאמבולנס.
ארז הרים את השפופרת מהרצפה, "זה... זה בסדר... אני יסתדר לבד. רק תגידי, את בטוחה שזה לא יהיה טוב אם אבוא?" האחות לא ידעה לענות לו, "אני לא יודעת, תבוא. אבל אל תכנס אליו לחדר, הוא מחכה רק לבוריס. אני מבינה שהוא אחיך, כן?" לארז ממש לא היה עכשיו חשק לדבר איתה, "טוב, בסדר. אני אסע עכשיו לישיבה שלו ואקח אותו לבית החולים. תודה לך, ביי"
הוא לא חיכה לתשובה שלה, הוא ניתק וטס אל הדלת...
הוא נעל את הדלת ורץ במדרגות, דלת הרכב עוד לא נסגרה והוא כבר היה ביציאה מהחניה.
***
בוריס ישב במדרגות הכניסה לבית המדרש, אף פעם הוא לא היה מעשן. אחרי ההתקף לב של אבא הוא לקח סיגריה מחבר ואח"כ עוד אחת ועוד... הוא מעשן כבר שלושה שבועות.
הוא יודע שזו שטות, זה הרס עצמי. אבל את כל העצבים והלחץ הוא מוציא על העישון.
עשר פעמים באמצע הסדר הוא יוצא לעשן, קופסא ביום הוא גומר... כולם בטוחים שהוא השתגע, רק הרבנים וכמה חברים טובים יודעים על מצבו הבריאותי של אביו ומבינים אותו.
הוא זרק את בדל הסיגריה לפח ונעמד, בא לו עכשיו לתפוס איזה גמרא ו"לחרוש" עליה... לשכוח מהכל ולשקוע בסוגיה...
"הי, בוריס!" בוריס הסתובב, ארז עמד מולו. הוא נראה זוועה, חולצה בחוץ ומשקפיים שעוד רגע נופלות מפניו הסמוקים, כולו מזיע. נראה כאילו רדפה אחריו מפלצת...
"אהלן ארז! מה קרה שבאת?" ארז לקח נשימה, "אין זמן בוריס! לך תגיד לרב שאתה יוצא ובוא איתי, חייבים להגיע לבית החולים." בוריס נעצר, "מה קרה??? מה עם אבא???" ארז השפיל מבט, "התקשרו מבית החולים ואמרו שהמצב של אבא הדרדר... הוא לא מוכן לראות אף אחד חוץ ממך."
בוריס הסתכל עליו בתדהמה, פתאום הסתובב אל המדרגות ורץ למעלה. הוא דילג את המדרגות חמש חמש, היה נראה כאילו הוא עף באוויר...
דקה אחרי זה הוא כבר היה למטה, "הודעתי למשגיח."
הם רצו לרכב, בוריס כמעט לא הספיק להיכנס והרכב כבר שעט קדימה. תוך רבע שעה הם היו בבית החולים.
דלת החדר היתה סגורה, בוריס נקש עליה בשקט ונכנס.
אלחנן שכב שם, כולו מזיע... הוא רעד והזיע אבל נשך את שפתיו ועצר את אנחותיו.
"אבא?" בוריס היה מזועזע, בחיים לא ראה את אבא ככה. אבא הגבוה והחזק שוכב עכשיו חסר אונים...
"ב-ו-ר-י-ס..." כל מילה היתה אצלו מאמץ מאדיר, הוא היה באפיסת כוחות.
בוריס התיישב לידו. הוא החזיק בידיו של אביו, הן היו קרות ורועדות...
אלחנן הסתובב אליו ואז אמר " ח... חי.. חיכיתי לך! אני... לא יכול לעזוב את העולם בלי לר... לראו... לראות את הבן שלי!"
"אבא. אתה תראה את כולם. עוד מעט יבואו כל הבנים שלך, גם אמא תבוא."
אלחנן עצם את עיניו, "לא ברוך. ר-ק ... ר-ק אות... אות... אותך אני רוצה לרא-ות. הפנים האחרונות שאני אראה בחיי יהיו פניך, אתה ה-י-ח-י-ד... היחי-ד לי בעולם!"
בוריס ניסה להבין את דבריו, הוא לא הבין. הוא היה בטוח שאבא מדבר מתוך חום, "אבא, עשרה בנים יש לך. לא רק אני..."
"כן. עשרה... אבל אתה, אתה..."
אלחנן פקח את עיניו, הוא הסתכל בעיניו של בוריס. עיניו בערו והוא האדים. הוא ניסה לומר משהו ואז ראשו נפל על הכרית, הוא עצם שוב את עיניו.
בוריס נבהל, הוא קם לקרוא לאחות.
"לא ב-רוך. אני בסדר, פשוט רציתי לומר לך משהו אבל התחרטתי... במצבי כרגע אני לא א-ע-מוד בזה..." היה ברור לבוריס שאין לו סיכוי להבין את אבא, עכשיו יותר מתמיד, הוא הרגיש את עוצמת הסוד של אבא.
אלחנן ניסה להתיישב על המיטה, הוא היה חלש מידי בשביל זה.
"תנוח אבא, אל תתאמץ." בוריס פחד ממה שהולך לקרות, הוא ידע שאבא מרגיש שהוא מסיים את חייו. הוא גם ידע שזה יכול לקרות... הוא ניסה להשלות את עצמו ולא לחשוב, הוא רק התרכז בשיחה עם אבא.
אלחנן לקח לידיו סידור, הוא פתח בווידוי.
בוריס הרגיש כאילו מישהו חובט בו עם ברזל בחזה, הוא התחיל לבכות...
לתגובות לחץ כאן
ל- צידו האפל של הגורל
לסיפורים
לדף הבית