1800550
סיפורים
בין תקווה לייאוש - סיפור בהמשכים
פרק י'
נויה טענה שאני מאוהבת ברועי ומה שהיה ביני לבין רון נגמר. אני לא מרגישה שום רגש, אני חלולה, אין בי אהבה כלפי אף אחד בעולם.
במחשבה שניה יש בי המון אהבה להעניק אולם כנראה אני אנוכית מדי כדי להעניק אותה ולתת מעצמי.
טוב, זה בטח בגלל שאני מרוכזת בעצמי, במחלה, בריפוי. לפחות יש לי הצדקה. הכאבים הפכו לשיגרה, השינה הפכה למוצר נדיר שקשה להשיג.
נראה שכולם התאגדו סביבי. גם נויה שלא מפסיקה לדבר על ``דוקטור רועי שוהם`` השם מתנגן לי בראש בדרך שבה נויה נוהגת להגות אותו.
וואו, איך לא שמתי לב לזה עד עכשיו?! בודאי! נויה רוצה את רועי! נויה? רועי? טוב, יש בזה שילוב מיוחד, יותר משילוב מיוחד. שילוב שיוצר שלמות, כן את אותה שלמות שכל כך הייתה חסרה ביני לבין רון.
הרי זה כל כך ברור, ככל שאני חושבת על זה יותר זה מתישב על דעתי. וכדי להסוות את עצם זה שהיא נמשכת אלי, היא מפנה את תשומת ליבי להתמקד בעצמי ובהתאהבות שלי כביכול! ע
כשיו כשאני נזכרת, העיניים של נויה נוצצות כשהיא מדברת עליו. אבל רגע, למה זה כל כך כואב לי? מה מפריע לי? למה הטעם המר הזה עולה לי בפה?
הרי רק לפני יומיים הייתי מוכנה להישבע בחיי (שבמילא תלויים על חוט השערה) שאני אוהבת את רון ואין אף אחד אחר שתופס מקום בליבי. אז? מה השתנה? מה?
לא, זה לא השתנה, אני ורון נתגבר, נועדנו זה לזו. גם נתנאלה מסכימה. נתנאלה? קרן, על מי את עובדת? ממתי אני שמה עליה? ממתי היא תופסת בראשי?
זהו, שהיא לא תופסת מקום.
אבל גם אבא מחבב את רון, כן, לפעמים הייתי מביטה מהצד ברון ואבא ומרגישה מיותרת. כשם שאמו של רון ראתה בי תמיד את הבת שלא היתה לה, אבי תמיד ראה ברון את הבן שאין לו.
אני לא רואה את אבא מסתדר עם רועי, יש ברועי משהו רשמי ומתכתי מדי. מה נסגר איתי? אני כבר לא מסוגלת לפרגן לחברה? מה אני ילדה? ובפרט שמדובר בנויה שכל כך תומכת בי. נויה שאני לא רואה את עצמי מתמודדת בלעדיה. נויה שמאז שאני זוכרת את עצמי היתה שם לצידי, מגיע לה! מגיע לה הטוב ביותר!
אז זאת הנקודה, מי אמר שרועי הטוב ביותר בשבילה?!
אם אני אהיה שניה כנה אם עצמי מיד תעלה השאלה : ומי אמר שלא?! אני מקנאה? אני בנויה? לא!
אז מה מפריע לי בכל זאת?
אולי זה שהוא מתנשא כזה, והיא מקסימה מידי בשבילו, אז אחרי הכל אני דואגת לה.
ברור, אכפת לי מנויה. קול לחש בתוכי, שזה נובע מרגש של קינאה, הקול התגבר, וההבנה צפה ועלתה למודעות שאני מקנאה בה.
כואב להבין שאני לוקה ברגש שלילי כל כך כקנאה. לאאאא. אני לא מקנאת בה! אם אני מקנאת במשהו זה בשלמות הטבעית והפשטות הזו שלה. היא בחורה מיוחדת.
אפילו רון שבתחילה שמר מרחק ממנה, אולי זה נבע מהביישנות שטבועה בו. נשבה בקסמיה.
כבר אז פחדתי שירקם קשר חזק יותר בינה לבינו. סתם פחד טיפשי וקטנוני הרי גם אם בתחילה לא ממש הייתי בטוחה בקשר שלי עם רון, בקשר שלי עם נויה מעולם לא היה לי ספק.
מה בעצם אני רוצה מעצמי? אני מוקפת באנשים תומכים ואוהבים. טוב לי, טוב לי?!
נכון שאני חולה. אבל כנראה זה מה שנכתב עבורי מלמעלה. מלמעלה? מאיפה בדיוק? מבטי נפנה אוטומטית לעבר החלון, השמיים היו כחולים וצלולים, מרגיעים ומבטיחים עתיד בהיר.
תודה רבה מראש לכל המגיבים!