1800550
סיפורים
סיפור בהמשכים - מנה חמה
פרק כה'
לאחר שנתיים
ימים
-מאיר ישב בקדמת בית המדרש על ספסל רעוע ספון בהוויות אביי ורבא, טעמה של התורה ערבה
לחיכו, ובצמא ולהיטות לא פוסקת העביר דף אחר דף במסכת כתובות, תחושת סיפוק עילאית ורוממות
אחזה בו, המושג "שמחה" קיבל פן חדש אצלו, הוא הניף את ידו שכבדה עליו, כבר חמש עשרה
שעות הוא רוכן על הגמרא ללא לאות והפוגה, מחשבה ניעורה בו להפסיק את הלימוד כדי לאגור
כוח למחר, אך שוב הוא שקע בסוגיא והיא השכיחה זאת ממנו.
-בצד השני של בית המדרש נמנם ראובן על סטנדר העץ שלצידו דוב החברותא מעיין בדומיה במדרשים
וכוסס ציפורניו.
-מאיר סגר את הגמרא בצער והכניס אותה אל תוך הארונית שנחה לה בסמוך אליו, הוא אילתר
לו מקום שיוכל להניח את חפציו וספריו בארון הספרים בישיבה.
-הוא יצא מבית המדרש שפניו לכיוון ההיכל ונשק למזוזה שעמדה לימינו והבחין בדמותו השפופה
של ראובן הישן שנת ישרים, והחליט להעיר אותו.
-הוא ניגש אליו בשקט עקב בצד אגודל רכן מעליו ונענע קלות את כתפיו..
-הווופ!! ראובן קפץ ממקומו בבהלה שהרגיש שמישהו אוחז בו, הרים ראשו למעלה וראה את מאיר
בפנים רציניות..
-לפתע הרגשה נוסטלגית סחפה אותו ונזכר באותו היום בו מאיר שכב בבית חולים לאחר התאונה.
-את ההתערבות של שניהם שבמידה ומאיר יחזור לישיבה הוא ילך אחריו, שנתיים ימים חלפו
נגד עיניו בהתעלות רוחנית והתמדה בלתי נלאית.
-ראובן התלבט אם זה כדאי להזכיר למאיר את עברו או עדיף שימחק אותה מלבו.. הדחף לשתף
מישהו במחשבותיו גבר.
-"מאיר", ראובן לחש.
-כן, ראובן... מצטער שהערתי אותך, אך אם תתמיד לישון על דיקטים כאלה הגב שלך יחקה אותם.
וצחקק.
-תודה שהערת אותי, כאבי הגב הורסים אותי, וכמעט איני עומד בנטל. התוודה. והמשיך.. מה
דעתך על טיול רגלי לילי??
-בשמחה, אני כבר המון זמן חשבתי על זה ולא מצאתי זמן מתאים.. בוא נצא ממתחם הישיבה.
-רוח קרירה טפחה על פניהם בצאתם מהישיבה, מאיר התכרבל במעילו המגושם ששוליו מטאטאים
את רחובות י-ם ראובן הסיר את עדשותיו ותלה את משקפיו על אפו המצמוץ היה לו לזרא והקשה
עליו בהליכה נגדית לרוח.
-השתיקה דיברה יותר מהכל.
-מאיר שבר את השתיקה ודיבר בלחש אל תוך העלטה ספק לעצמו ספק לראובן.. "אותם ימים לא
ישכחו ממני, כל ימי אדע שניצלתי בזכות איסור אחד"..
-טיפות גשם זעירות החלו ליזול מן השמיים, מאיר וראובן חיפשו מקום מחסה להפיג את הקור
שהכה בהם, שפתותיו של מאיר רעדו ושיניו נקשו, הגשם הפך למחול מים כאשר טיפה עולה לכיוון
חברתה. הרחוב דמם תוך שניות ספורות ונפש חיה לא נראתה בחוץ, מאיר הביט על ראובן שעיניו
נחו על בית הקפה שעמד בקצהו השני של הרחוב.
-הוא הציע, "מה דעתך על בית קפה? מזג האוויר לא יאפשר לנו שיחת רעים כמו שאני אוהב
בטיולים ממושכים בשעות הקטנות של הלילה, נסתפק בכוס קפה וכמה עוגיות במקום ציבורי".
החליט.
-בהחלט. ראובן הביט במאיר בהערכה והערצה.. גם נהיה נביא, צחקק בתוכו.
-הם פסעו נמרצות לכיוון הבית קפה, מעילו של מאיר הגן עליו מן גשם הזלעפות ופילסו את
דרכם בין השלוליות שנקוו בצידי המעבר החשוך והמעורפל, הרעמים הרעישו במלוא עוזם והליכתם
נעשתה מואצת מרגע לרגע.
-הם נכנסו לבית קפה.. מאיר טיפס במדרגות הלולייניות לקומה שניה.
-ראובן התקדם לדלפק, איש לא נכח בבית קפה, בהתאם לשעה ולמזג אוויר.. בעל המקום שלא
צפה וחכה לקליינטים היה שקוע בקריאת עיתון שכל כולו מרוכז בו.
-ראובן נסה לרמז לו בקולו ורקע ברגליו. אך היה נדמה שאוזניו של בעל המקום נאטמו.
-הוא ראה את מאיר יושב על כסא בסוף המקום וניגש אליו והפטיר בכעס.. "הבן אדם קורא עיתון
ושוכח מהעולם".
-מאיר הרים עיניו אליו וחייך את חיוכו המסתורי, אי אפשר היה להבין היכן כוונותיו בחיוכיו
המביכים וענה לו.. "תביא לי דקה, תראה איך המוכר יבחין בקיומנו".
-ראובן התרווח בכסא, והתפלא, מה מאיר נזכר לצחוק אחרי שנתיים של הסתגרות עצמית, אך
הוא קרץ לעברו באומרו לו... "יש לך אור ירוק"..
-מצב רוחו של מאיר נסק לגבהים, טבעת הבדידות שיצר לעצמו הפריעה לו, לאף אדם הוא לא
סיפר למה הוא מתנהג כך, בסתר לבו תמיד ידע.
-שאם הוא יקל על עצמו התוצאה תהיה שלילית-אם הוא יחמיר על עצמו התוצאה תהיה חיובית.
-הוא דגל בשיטה של לימוד עד תום הכוחות הגופניים, וזה היה סודו.. לא לחינם הראש ישיבה
היה מצביע עליו בשיחות מוסר הדו שבועיות, ונהפך למודל חיקוי בקרב תלמידי הישיבה החדשים.
-ונזכר בתקופה כשנכנס לישיבה איך שבחורים היו מרננים מאחורי גבו, מצביעים עליו ללא
נקיפות מצפון ואומרים.. "זה היה שבאבניק, רוצה להפוך לאיזה צדיק" "הוא ילמד עכשיו יותר
מדי עד שיקרוס"... כולם חשבוהו לחרש אילם שיודע רק ללמוד ונטול רגשות. לבו היה מתפחלץ
מצער, הוא קיווה שאם יכנס לישיבה שנחשבת לאחת מהמובחרות שבישיבות, יעודדו אותו, ימריצו
בו כוחות, ידרבנו אותו, והסיק מסקנה אחת.. "אם אין אני לי מי לי".
-ראובן ראה שמאיר מתמהמה בדלפק וצעק לו.. "מאיר, נו... אני צמא, גרוני ניחר"...
-מאיר התעורר מהזיותיו. המוכר ששמע את צעקתו של ראובן קם מכיסאו כדי לשאול מה הקליינטים
רוצים.
-מאיר בקש שתי כוסות קפה ומספר עוגיות,
-כעבור דקה מאיר חזר למקומו עם הקפה והעוגיות ושוחח עם ראובן במתינות, השעון שהיה תלוי
על הקיר הראה על השעה 5:38 מאיר וראובן ברכו בזריזות ויצאו מהבית קפה וצעדו לישיבה,
הם החישו צעדיהם עוד עשרים דקות מתחילה שחרית של יום חמישי.
.
--------------------------