1800550
סיפורים
אורות תעתועים - סיפור בהמשכים
פרק י'
אמא הסתכלה בי וברבקה חליפות, את רוצה לומר שדוד הגה זאת עכשיו בדמיונו, הוא לא הלך עכשיו לטיול עם חוה, הוא הלך אתך.
- הוא לא מדמיין, אבל לפני שמתקיפים מבררים את העובדות לאשורן, ולא פותחים בהתקפה משולבת ארטילריה ואויר.
דמיינתי לעצמי את אמא כטייסת או כטנקיסטית, לא נראה לי, הדבר היחידי שהיא הייתה עושה שם, זה לוודא כל חמש דקות שהדלת סגורה
- אז זה היה שרשרת של טעויות מצערות, כמעט מבדחות אלמלא העוגמת נפש שנגרמה. ואני התנצלתי, ומרגישה גרוע מכך עד היום
לא נראה שהפקת לקחים, חשתי שרבקה חוצה כל גבול.
- טוב בואי לא נריב על העבר. אבל את באמת נכנסת עם הבנות יחפות למים יחד עם פלוגת חיילים?
רבקה זעה בחוסר נוחות, אנו היינו שמה לפני שהחיילים הגיעו, האתר היה כמעט ריק לחלוטין כשעמדנו מוכנות לרדת, הם הגיעו והתנדבו להאיר לנו, ואז לא חשתי נעים לצוות לבנות לצאת.
- אבל אין לזה טעם לצעוד יחד, אמא לא ויתרה
- אין טעם אם זה מתוכנן מראש, שום דבר לא היה פה מאורגן, כך יצא, ואני השתלדתי להקפיד שהצניעות תשמר.
- הצניעות תשמר, אמא חזרה בלעג
- כן והיא נשמרה, בדיעבד לא קרה שום אסון, אז מה צעדנו יחדיו, לא היה שם תערובת, לא נקשרו שיחות פרטיות, ואם לא החיילים הייתי תקועה שם עד עכשיו, אני נוטה לחשוב שאולי היה זה בהשגחה פרטית, רבקה ידעה לקנטר חזרה
- צניעות לצעוד עמם יחפות
- טוב אני לא יודעת מה מפריע לך, רבקה החליטה לחתוך עניין, אין לי שום בעיה אם היחפות, הדבר מותר על פי הלכה
- הדבר מותר על פי הלכה, אמא חזרה כהד, מנין לך זאת רבנית שלי?
- לפני שיצאנו שאלתי את הרב קוגן והוא אמר שבמשנה ברורה כתוב מפורשות שבמקום שנהוג ללכת יחפים הדבר מותר לכתחילה, ולפי חוות דעתו מעיין זהו מקום שנהוג לחלוץ גרביים או כל משהו אחר שמכסה את כף הרגל, חוות דעת שאני החלטתי לסמוך עליה.
- הרב קוגן מי הוא? שאלה אמא שמעתי תבוסה בקולה.
- הוא אחד מהרבנים בסמינר
- אמריקאי?, קשה היה להתחמק מלהאזין לנימת הביטול
- כן אמריקאי ענתה רבקה בהתרסה גוברת, נו אז מה? הוא רב תלמיד חכם, וסמכותו אינה פחותה אצלי מכל רב ישראלי אחר, ולא צריך לזלזל רק בגלל סטיגמות.
אמא נאנחה, טוב שאת מכתירה רבנים. אבל תקשיבי לי, באמת שאין לי חשק לריב, אני פשוט דואגת לך, אני אשה פשוטה לא פוסקת הלכות ולא רבנית, יתכן בהחלט שהרב הזה יודע מה שהוא אומר. אבל תחשבי בהגיון, את הרי בחורה בשידוכים, את בכורתינו ואני ואבא רוצים עבורך את הטוב ביותר, מה יועיל לך, אם אנשים ירננו ויאמרו זו רצה במעיינות או נחלים או איפה שלא יהיה יחד עם קבוצת חיילים חילונים, זה יתרום לך משהו, את תלכי ברחובות קריה עם שלט בידך הרב קוגן התיר ואני שמרתי על גדרי הצניעות. לפעמים גם אם את חושבת שהצדק אתך תנהגי בחכמה.
רק שנים אחר כך כשקראתי את הסיסמאות של משרד התחבורה, בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם, שמתי לב שאמא הקדימה את כל הקופירייטרים האחרים.
רבקה מתחה את שפתיה במאמץ רב, הבחנתי שהיא מתאמצת בכדי לענות, היא פלטה אויר מריאותיה, רק ככשגדלתי הבנתי שהמעמסה שרבצה עליה סחטה את האויר מריאותיה. ואז היא אמרה בקול שקט משל רק ענתה מה מזג אויר שורר בחוץ, אם כל הסיפור הוא בגלל שידוכים אזי הסירי דאגה מליבך אני אתארס ללא שידוך.
הרב אהרן קוגן סקר את קבוצת הבנות שישבו. הוא חייך לעצמו כשהבחין שקולו רעד במקצת, חמש עשרה שנות נסיון בהוראה והנהלת הסמינר, ועדיין תמיד בתחילת מחזור חדש הוא אינו בטוח בעצמו. מי היה מאמין שהעורך הדין שנאם ברהיטות ובבטחון מול חברי מושבעים חמורי סבר, בעוד שופטים כבודים ופרקליטי התביעה ששנותיהם ונסיונם כפולים משלו צופים בו, והוא נחוש וקר רוח הישיר את עיניו למולם ללא חת. יעמוד עכשיו מול קבוצת נערות כשהוא מנסה לחפות על הרעד הכמעט בלתי נשלט האוחז בברכיו, ומטפס במהירות לעבר קולו.
הוא העביר להם את השיעור הראשון בתורה של תחילת שנת הלימודים, וכתמיד הוא בחר ללמוד עמם את הקדמת הרמב"ן לתורה. הוא כבר שמע לא פעם ביקורת מאת עמיתיו למקצוע ההוראה על בחירתו למהר ולהתחיל מיד עם חומר הלימודים בלי לתת הקדמה, אבל דרכו אצה לו הבנות ברובם ישהו בסמינר שנה אחת בלבד, ולמרות שזה היום הראשון ללימודים דומה שאין זה מספיק לו.
הוא נתן להם סקירה ממצה על חיי הרמב"ן וקינח בהדגשת העובדה שהרמב"ן לעת זקנתו בחר לסיים את שירת חייו בארץ ישראל. אחת הבנות כבר צברה אומץ והעירה שבעצם הרמב"ן אולץ לעזוב את ספרד בעקבות המתיחות שנשתררה לאחר נצחונו המכריע בויכוח שנערך עם המומר פראי פול שנתמך על ידי רבי הכנסיה והמלך עצמו. הרב קוגן חייך וענה שהוא מודע לתיאוריה הזו, אבל לא מצא לה תימוכין. הרמב"ן עצמו בסוף ספר הויכוח מדגיש שהמלך נפרד ממנו בידידות מרובה ואף העניק לו עזרה כספית אין רמז לכעס מאת המלך עליו. ומצד שני בדרשתו בארץ ישראל אומר הרמב"ן מפורשות שהסיבה שעזב את ארצו ונטש את ביתו ומשפחתו, היא שיטתו שהמצוות ניתנו להתקיים בטעמם האמיתי רק בארץ ישראל, בעוד שבחוץ לארץ קיום המצוות הם אך בכדי שהתורה לא תהא כחדשה על היהודים בחזרם לארצם, הבנות החלו לגלות עניין, אבל הרב קוגן ביד אמונה מיהר להרגיע את שטף קריאות הביניים, עוד נלמד סוגיא זו בהרחבה הבה נלך לפי הסדר, והוא ביקש מהבנות לקרוא לעצמם את השורות הראשונות בהקדמה.
אתחיל לכתוב חידושים בפירוש התורה,
באימה ביראה ברתת ובזיע במורא,
מתפלל ומתודה בלב נדכה ונפש שבורה,
שואל סליחה מבקש מחילה וכפרה.
ונפשי יודעת מאד בידיעה ברורה,
שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה,
כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה,
כנגד סתרי תורה,
הצפונים בביתה הטמונים בחדרה,
כי כל יקר וכל פלא כל סוד עמוק וכל חכמה מפוארה,
כמוס עמה חתום באוצרה.
הרב קוגן תירגם את המילים הזרות, רוב הבנות במיוחד התקשו בהבנת ההקשר בין ביצת הנמלה וגלגל העליון, ומי בכלל הצעירה פה. עכשיו כשהשתרר השקט הוא ביקש מהם לדמיין לעצמם את הרגשתו של הרמב"ן מנהיג יהדות ספרד בגישתו לפרש את החומש, זה חשוב מאוד, הרמב"ן הוא מהפרשנים המרכזים כמעט בכל עניין הוא סולל לו דרך משלו. מאחר ונתעסק בדבריו רבות, כדאי שנדע מה הייתה תחושתו קודם שכתב את פירושו.
מה מפתיע אתכם? מה חדש לכם? מה נראה לכם מוזר בהקדמתו? הוא חיפש מילים לסגנן את שאלתו, מנסה לגרות שוב את התענינותם.
כמה קולות הידהדו בבת אחת, הרב קוגן פנה אל אחת מהן אביגיל בוטק, היא הגיעה מהפייב טאונס בניו יורק, הוא זכר מראיון הקבלה שהיא מיטיבה להתנסח.
- בבקשה אביגיל
היא לא איכזבה אותו.
- טוב ודאי שהייתי מצפה ממנו שישבח ממנו את התורה, אבל יש פה שני נקודות מעניינות, האחת הטענה שכל חכמה וכל סוד עמוק טמונים בתורה זה דבר הטעון ביסוס, היא חייכה קצת התנצלות, אינני מתכוונת לזלזל, אבל באמת קשה לי לראות היכן מרומזים בתורה האטום או תורת היחסיות, ולמצער אלקטרוניקה, לא שמעתי שהרמב"ן ידע לבודד זרם חשמלי, וכנראה שבביתו הוא השתמש רק בנרות למאור.