1800550

סיפורים

אורות תעתועים - סיפור בהמשכים

פרק יב חלק א'

אורחת  

כמו נוצה ברוח הפראית
הוא לא ימצא אותך
במקום שהיית
לפעמים עולה בי הד קולך
והוא חוזר אלי
והוא בא והולך
לפעמים את יודעת
רק הבכי מזמן לזמן
בא מתוך געגוע ישן
כמו נוצה נלקחת עם הרוח
מחלון פתוח לרווחה
ורק ביקשת לנוח
הוא לא ידע הוא לא שמע אותך בוכה
כאילו לא נרגע
קול צחוקך המשוגע
לפעמים את יודעת
רק הבכי מזמן לזמן
בא מתוך געגוע
אל מול עיני היית
נוצה ברוח
(מילים : יעקב גלעד)
(לחן : רמי קלינשטיין)
...
ילדים לבושים במגוון תחפושות בלונים מעופפים וקולות שירה עליזה קידמו את פניהם של יהודית ויהושע כנכנסו לתוך בנין בית הספר. למרות החיפזון בו הייתה שרוייה מצאה יהודית את עצמה לרגע סוקרת תחפושות בהנאה, ובמעגל של ילדים סקרנים שנוצר במהירות מסביב יהושע בנסיון לזהותו. המולה צבעונית רעשנית בקעה מהם, זה הזכיר לה עננת פרפרים החגים סביב אור הפנס לעת ערב בבקתת הקיץ בהרים. בכל אופן תחפושתו של יהושע מקורית יותר העניקה לעצמה מחמאה. ואז נזכרה במכוניתה החונה במקום אסור לחניה, ובאבחת בהלה סבה על עיקבותיה לחזור למכונית, וכמעט נפלה לתוך זרועותיו המושטות של יורם, איש הבטחון ישראלי יורד טרי, שזה עתה סיים את שירותו הצבאי, והחלומות אחרי הכסף הגדול שבא בקלות הביאו אותו לניו יורק. ואחרי שחיפושים בפחי האשפה של מנהטן העלו שגם באמריקה לא מוצאים דולרים בזבל הוא מצא עבודה כשומר בבית הספר באופן זמני בלבד עד שיעשה את הבוחטה הגדולה, או אז יחזור ארצה, כמגן ומושיע לכל משפחתו העניפה יפריח את הגליל ויישב את הנגב. כלשונו של יורם באוזנו הכרויה של כל מי שרק היה מוכן לעשות לו טובה ולהקשיב ללהגו.
עכשיו מצאה יהודית עצמה נתמכת בזרועותיו החזקות לבל תיפול. הכל בסדר גברת קוגן שאל בנעימת דאגה?
יותר מבסדר השיבה בהתנצלות מייצבת את עמידתה, רק ממהרת למכוניתי לפני שאקבל דו"ח חניה.
אולי ארוץ ואביא לך את המכונית הנה, הציע בנדיבות, בלבו רחש אהדה לאמא הצעירה שתמיד זכרה לברך אותו בכניסתה ולאחל לו יום נעים בצאתה, ומפעם לפעם להקשיב בנימוס לאנגלית השבורה שלו על תיאורי מעלליו בצבא.
תודה אבל אני אסתדר, יהודית שלחה אליו חיוך מחמם מבינה ללבו של הצעיר הבודד.
יורם התעקש אלווה אותך לרחוב, אם אראה ניידת מתקרבת ארוץ לפנייך.
יהודית נדה בראשה אך לא עצרה בעדו, יורם הדף את דלת העץ הכבידה ומשב רוח קר קיבל את פניהם, הרחוב נראה שמם ומכוניתה המתינה לה בסופו. יהודית החישה צעדיה וזרקה לעבר יורם אתה יכול לחזור פנימה עכשיו בטח שאין מה למהר, ופורים שמח לך.
פורים שמח השיב, היה עליו לחזור לעמדתו בקדמת השער, אבל הוא המשיך לעקוב אחרי גבה המתרחק בקצב נמרץ, רגליה הנאות תופפו על המדרכה ועיניו שלא הוסטו מהם כוסו בדוק לח, בעצמו לא ידע למה געגועים תקפוהו שוב למשפחתו, האמריקנית הזו שידרה אינטימיות משפחתית עזה שסיחררה אותו שוב. רצה לצעוד לעבר הבנין, אבל ברכיו כמו נוצקו בסד סירבו לנוע ממקומם, נגד רצונו המשיך להביט בעד המסך הטשטוש בעפעפיו כיצד היא שולפת את צרור המפתחות מתיקה, בתנועה סיבובית חיננית פתחה את הדלת בתנופה, ואז שיפשף את עיניו מתקשה להבין אם מחזה אמיתי לנגדו או הזיה שבמוחו, שערותיו סמרו, ניסה לצעוק אבל קולו בגד בו, לשונו התנענעה בכבדות בפיו, ואז כמוכה שגעון פרץ במרוצה מבוהלת לתוך הבנין כשמתוך גרונו נפלטים הברות מקוטעות.  

@@@  

ארנולד שתה מכוס המים שניצבה לידו וניסה להסתיר את העצבנות שאחזה בו, הוא החל את הרצאתו כבר לפני חמש דקות באיחור של כרבע שעה למורת רוחם של המארגנים. לאחר שניסה תרגילי השהייה שונים בכדי לעכב את תחילת נאומו, עד שדיקן האונברסיטה עצמו העיר על אי עמידה בלוח הזמנים. בלית ברירה הוא החל לשאת את דבריו מנסה להסיח את דאגתו מאי נוכחותה של רעייתו. ודאי מתעכבת בפקק תנועה בלתי צפוי תירץ לעצמו, אך בחדרי מוחו האחוריים יתוש טרדן ומדאיג לחש לו שזה לא יתכן, יהודית מעולם לא איחרה, סדר יומה היה מוקפד ונטה לדיוק מוגזם, בכל תכניותיה נתנה לעצמה מרווח זמן מספיק לעמוד במילתה. לא פעם כעסה על ארנולד כשהבטיח להופיע בזמן מסויים, אך הגיע כעשר דקות מאוחר מהזמן הנקוב. סך הכל עשר דקות ניסה להתגונן על מה חרי האף הגדול שאל בבדיחות הדעת, אבל היא נשארה בשלה, זמן זה זמן, בן אדם צריך לדעת להיות בעל הבית על עצמו וזמנו, ולא להגרר אחר האירועים ולהתנצל, כמו שקובעים תקציב כספי מראש והחורג מהמסגרת נכנס לחובות ומאבד אשראי, כך צריך לתכנן את סדר היום ולעמוד בו, קביעה שרירותית של לו"ז וזילזול בו נובעים מחוסר אחריות. בדקתי במגילת הייחוס שלך ולא מצאתי שורשים ייקים צחק בתגובה אבל כיבד את רצונה, ובמרוצת הזמן למד עד כמה אפשר להפיק תועלת מסדר יום מתוכנן ואף הוקיר לה תודה על כך. היא הקדימה לצאת בבוקר ותיכננה להגיע לאולם חצי שעה קודם הרצאתו, חשש קטן ומאיים החל מטפס ומכביד ממעמקי בטנו למעלה גרונו, הוא לגם שוב מכוס המים מנסה לארגן את מחשבותיו.
נעימת קולו נעכרה קימעה, דחף את המילים החוצה ללא חשק כשפתח כמעט בחרישיות, אני יודע שאתם מצפים ממני לאותם אחד מהנאומים הנדושים של דוברי התנועה לזכויות האזרח. בדבר זכויותיו האזרחיות של כל אדם באשר הוא אדם ללא הבדל צבע גזע או מין. אתבל זאת בציטטות של ג'ון לוק ותומס ג'פרסון, ואקנח במובאות ממגילת הזכויות שנוספו כתיקונים לחוקה ומההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם שאושררה באו"ם ונוסחה למעשה על ידי המשפטן היהודי רנה קאסן. התוספת שלי תהיה מציאת מספר אימרות שפר בתלמוד שאפשר לפרשם באופן דו כיווני, אני כמובן אמשוך זאת לכיוון הפירוש שנח לי וכך יהיה לנו כסות תלמודית מעלי תאנה ובא לאזרח גואל ומחיאות כפים למשפטן. גם אם הדברים נכונים אין זה הנתיב בו תכננתי לפסוע כיום בנאומי, אני אוחז בשלב מוקדם וראשוני יותר, האלף בית של זכויות האזרח נגד רשויות המשפט, אינה הדרישה ליחס שוה ובלתי מפלה על רקע סיבה שאינה עניינית. אלא הזכות להליך משפטי הוגן, הליך שגם אם התובעים והשופטים מוכנים להישבע שהנאשם אכן ביצע את אשר יוחס אליו. כל עוד לא הוכיחו זאת בדרכים חוקיות אתיות אין להרשיע את הנאשם למרות שהשופט שוכנע בכך. נראה לי, מסתבר לי, אין הגיון אחר, ברור מאליו, כל אלו מילים ומשפטים שהוצאו מחוץ ללכסיקון המשפטי, זה בעצם הבסיס והיסוד לשיטת המשפט בה אנו כה גאים דיון לפני מושבעים. כי רק כאשר אותם מושבעים אנשים פשוטים וישרים ללא אמונות קודמות וקדומות, בוחנים את המעשה בצדקת דרך ולגופו של עניין, וללא כל זיקה לשום פלפול משפטי הם בוחנים האם הם שוכנעו למעלה מכל ספק שאכן הדבר ארע. רק כך אנו יכולים להניח בצורה הכי קרובה לודאות אנושית שאכן העובדות התרחשו ולהעניש או לזכות נאשם. רק על הבסיס הזה יצאתי להגן על קרייג בראון שאשמתו נקבעה ללא הליך משפטי ראוי, והליך משפטי ראוי המוביל להרשעה אינו יכול להיות מיוסד על שמונים אחוזי נסיבתיות וגם לא על תשעים ושמונה אחוזי הסתברות, רק על ראיות חד משמעיות, כך שגם אם גם לי באופן אישי מאוד אבל מאוד מסתבר שבראון ירה אלחם על זכותו להיות אדם חופשי. הכרעה משפטית אינה יכולה להישען על שיקולים סובייקטיבים מעין אלו ראו נא בחור שחור עם תוי פנים של רוצח עם סיפור בלתי הגיוני מול שוטר אומלל פצוע ירי. וכי מה היינו אומרים אם הנאשם היה עורך דין מכובד איש המעמד העליון בעל הצאוורון הלבן המספר את אותו מעשייה בפנים עדינות חוורות, כלום היינו רצים להרשיעו רק על סמך דברם של אנשי החוק למול הכחשתו הנמרצת, אמור מעתה זכות האדם והאזרח מחייבים חוק ומשפט אחד והם ראיות אוביקטיביות לגופם של דברים, ואת תורת ההיסתברויות נמחול נא ונשאיר לסטסטיקנים והמתימתקאים.
ארנולד נעצר לרגע עצם עיניו והתנשף, חש את הלמות לבו בעוצמה אדירה כמעט בצלעותיו, זיעה נטפה מצדעיו ללא משים ניגב במטפחתו בכח כה רב עד ששרט את מצחו, תוחלתו שבין השורות דמותה החיננית תפציע פתאום עם חיוכה הנחבא בין שפתותיה הדקות נכזבה, איפה היא, ומה הוא עושה לעזאזל על במת הנואמים במקום לצאת ולחפשה. דיקן האונברסיטה שישב לימינו כיחכח בגרונו בנימוס, ארנולד פקח את עיניו בבהלה תפסיק להשתטות נזף בעצמו ונתן למשפטן שבקרבו לנסות להשתלט על המצב, אירועים שאינם תחת שליטה קורים גם לנשים מושלמות כמו יהודית, ואין צורך להתפס לפחדים ודמיונות ילדותיים. ודאי תופיע כל שניה ואז הוא עוד יתחרט על שלא התעלה על עצמו, מתעלם ממבטי התמיהה שנשלחו מכל עבר ניסה לאזור כוחות ולחזור לעצמו.
דמגוגיה זה דבר מפתה מאוד עבור כל נואם. בעזרתה אפשר לשטוף מוחות ולסתום פי המתעמתים. הנה ראו כמה הדבר קל כשאני נתפס לטיעון דמגוגי, אם נניח לראיות נסיבתיות להובילנו, אזי היום זה צעיר כושי ומחר זה צעיר יהודי או כל אי מי שלבי אינו חורש את טובתו, ומכאן הדרך להתפרצות אנטישמית חוקית אינה רחוקה. הנה קרל דיניץ שלא הורשע בפשעי מלחמה נגד יהודים הודה בפומבי במשפטו ובספרו שאכן סבר שעל גרמניה להגביל בדרכים חוקיות ורק חוקיות את מספר היהודים שהתגוררו בה. וכל זה רק בגלל שנראה לו שיהודים הם חורשי רעת גרמניה הוא היה משוכנע בכך. אבל לא אגרר לטיעונים מסוג זה, לא אוביל זאת למחוזות של ריטוריקה זולה למרות שאין זו אנאלוגיה מופרכת כל עיקר. אבל לא זו הסיבה שהניעה אותי דאגה עקיפה מאנטישמיות אשקר בנפשי אם אומר זאת. המנוע שהריץ אותי היו זכויותיו של האדם קרייג בראון.
אין זו חשיבה מודרנית או ליבראלית, אני חושב שבמסורת התלמודית הדברים מעוגנים היטב פנה ארנולד לחלק העיקרי של הנאום, בתי הדין לענישה הורכבו מעשרים ושלושה דיינים לפחות הם אמנם היו דיינים וידעו לפרש את החוק אבל אין להתעלם שבעצם הם שימשו כמושבעים. התלמוד נוקשה מאוד ומחמיר ביותר בדיני הראיות כמעט הייתי אומר שבלתי אפשרי להרשיע לפי התנאים שדורש התלמוד. למרות דאגתו ארנולד חש משהו מתרונן צף בו הוא הצליח לרכך את הקהל, המבטים החמורים כמעט עויינים שנשלחו לעברו מתחילה החלו להתפוגג. הציבור הבין את קו המחשבה שלו ולא שלל זאת על הסף.
ארנולד התכונן להמשיך, אבל קול מאנפף שיסע את דבריו, הדובר היה ריצ'ארד כץ מרצה לדיני הקנין הרוחני בברוקלין קולג'. תשמע אדוני כל הנאום הזה הוא דימגוגיה במיטבה, אתה מתייחס אלינו כאל מושבעים רפי שכל. ומפרש את או יותר נכון מסלף את העובדות לצרכך. הראיות במשפטו של בראון היו מוצקות, לכן התביעה התרשלה הנוכחים באירוע העידו על שהתרחש ועדות היא ראיה שהתורה סומכת עליה גם לגבי הענשה, שיטת ההגנה שלך במשפט התבססה על קעקוע אמינותם של עדי המפתח, התגלית כאיש מוכשר במציאת פגמים בעברם והצגתם באופן מכוער כך עירערת את מהימנותם. בשיטה האינקוויזיטורית בה השופט קובע הוא היה מפסיק את זיבול השכל ושואל אותך איך זה רלוונטי לנושא הנידון. אבל בשיטה האדברסרית שלנו בה השופט היחיד שמבין בהליכים פסיבי לחלוטין הפכת את נושא הדיון מהשאלה הקובעת אם בראון ירה לבעיית שוליים אם שוטרי המקוף שיקרו בעברם או התנהגו בגסות לנשותיהם, אם זו לא דמגוגיה, אזי אינני יודע דמגוגיה מה היא.
ארנולד הוכה בתדהמה, קריאות ביניים אינם דבר מקובל בהרצאות מעין אלו. ודאי לא הערות אישיות, אבל פה המפריע השתלח בו היטב לשונו מושחזת כסכין חדה ועליו לתקן את הרושם טרם יאבד את המומנטום. יסלח לי אדוני פנה אל ריצ'ארד בחריפות כשם שאני סולח לך על ההפרעה, אתה קצת שקוע בענייני הקניין הרוחני ושכחת כמה כללים בסיסים בעולם המוחשי בדיני הראיות הפרוצדוראלי, עדים שאינם מהימנים אינם מהווים ראיה, לו נוכיח שהשקר הוא לחם חוקם איך נאמין לדבריהם עכשיו כשהם נוגעים בדבר. עדיף שתמחוק את הערתך בדבר השיטה האינקוויזיטורית הדבר עלול לעמוד לך לרועץ אם תרצה אי פעם להתמודד על משרה שיפוטית כלשהי. אבל אנא תן לי לסיים ואת הויכוח נערוך אחר כך אמר בראותו שריצ'ארד אינו מתכונן להבליג.
אבל ההרצאה לא המשיכה היא נקטעה באמצעה. גם עימות לאחריה לא נערך. הכל נפסק באחת כשפתק נתחב לידו של המנחה, ולאחר שקראו מיהר ללחוש בבהילות דבר מה באוזנו של ארנולד ופניו של האחרון חוורו כסיד. ברכיו כמעט פקו כשדידה מבימת הקתדרה ובריצה כושלת עבר בין טורי המושבים בדרכו לעבר היציאה, בעוד הקהל בוהה בו באלם ובתדהמה מוחלטת.
איפה היא? מה קרה לה? היא בחיים? איפה יהושע? ארנולד איבד שליטה מול נוכחותם חמורת הסבר של קציני המשטרה מולו. הם ישבו בלשכה צדדית ארנולד ושלושה אנשי משטרה בכירים שהזעיקו אותו בחטף באמצע נאומו, ומזכירתו ליזי חוורת כסיד, לקח לו שניה להבין שכנראה הם חיפשו אותו במשרדו והיא כיוונה אותם הנה. הם בקשו ממנו באדיבות לשבת ולהרגע ולהאזין לפרטי המידע שבידיהם. ארנולד צנח בחולשה על אחד הכסאות רגליו לא עמדו בנטל.
אחד הקצינים הציג את עצמו, וולטר הופמן סגן שלישי למפקח משטרת ניו יורק, ברשותך אדוני אסכם בקצרה את אשר ידוע לנו. לערך בשעה תשע ורבע התקבלה קריאה בהולה אצל המוקדנית מבית הספר היהודי ברחוב שלושים וארבע על חטיפת אשה בידי גבר חמוש. הסוכנים שזינקו אל זירת האירוע התברר ששומר בית הספר ראה את גברת יהודית קוגן פותחת את דלת מכוניתה ואז נהדפה פנימה על ידי צעיר שחור חמוש באקדח שארב לה מאחורי פיגום. המכונית נעלמה בדהרה עד עכשיו ללא עקיבות, מחסומים הוקמו בכל היציאות ממנהטן למרות שאין אינדיקציה שבכוונת החוטף לצאת מהאי. קיבלנו ממזכירתך את תיאור המכונית ומספרה והפצנו זאת אצל כל ניידת המסיירת עכשיו במנהטן, אני מאמין שבשעה הקרובה בכל רחבי העיר.
האם זה ידיו שרועדות באופן משונה, ומה הם העיגולים המאיימים שמרחפים כל הזמן בחלל החדר. ארנולד ניסה להתאמץ לא לאבד קשר עם המציאות, הסצינה כולה נראתה הזוייה לרגע עלה בו צורך להקיא, זה פשוט לא יכול להיות נכון, יהודית נחטפה מישהו מאיים עליה עם אקדח, הוא יעצום עינים ויחכה שהכל יחלוף ויעבור אינו רוצה ליטול חלק בגועל נפש הזה, גוש אדיר עלה בפיקת גרונו וכל מהותו אמרה דחייה. קולות דיבור מהיר חלפו מעליו ומשהו לח וקר ניגב את מצחו הלוהט. פקח את עיניו ומפיו היבש רק בקעו המילים הצרודות אנא בבקשה תמצאו לי אותה.
וולטר התבונן בו בפליאה מהולה ברחמים, מעניין העורך דין הקשוח שהתפרסם לאחרונה והעיתונים קשרו כתרים לראשו כאחד שאינו חת מכל, התגלה כצעיר רכרוכי כמעט כמו אשה ואינו מסוגל לשתף פעולה. הוא שקל אם להמשיך ולדווח לו או לסיים עכשיו בלקוניות ולחכות להתפתחויות. בטרגדיה האנושית הזו.
- מר קוגן, אמר ביבושת אתה צריך להשאר עכשיו במקום בו נוכל לאתר ולעדכן אותך בזריזות לקראת כל אפשרות, עכשיו בבקשה אנו זקוקים לעזרתך אמנם מניתוח האירוע נראה שהפושע בחר לו קרבן מקרי, אך בכל אופן חשוב דקה האם יש לכם אויבים? קיבלתם פעם איומים? הסתבכתם עם משהו, כל בדל מידע שנראה כבלתי חשוב בעליל יכול להתגלות כקריטי הוסיף כמתנצל
- אין לכם שום מידע על מקום המצאה? ארנולד הביט בו בתחינה מיואשת מתעלם מהשאלה המיותרת.
- מידע קונקרטי עכשווי אין לנו, אבל אנחנו מאמינים שאנחנו בעקבות החוטף, השאלה רק מהירים נהיה.
- על יסוד מה נסמכת אמונתכם, דם העורך דין חזר לזרום בו, והוא רצה לוודא את מהימנות דברי הקצין.
- וולטר השתהה לרגע וסקר את סביבתו בזהירות לראות אם אין מאזינים לא רצויים בלשכה, ואז השיב מונה את מילותיו בקפידה, כפי שהזכרתי החוטף ארב מאחורי פיגום ונשען ככל הנראה על גדר ברזל נמוכה, הוא לא טרח להזהר כי לא חשב שהוא מעורר חשד ולא שם לב לשומר שעמד ממרחק. הצלחנו לאסוף טביעת אצבעות, השווינו זאת עם הכרטסת הראשית ונראה שנמצאה התאמה אנו מחכים לאישור סופי. כך שאנו מקדימים את החוטף בשני צעדים, אבל לטובתך ולמען חיי אישתך השתדל לא להדליף פרטים אלו.
- מי האיש, ארנולד שאל בנשימה עצורה.
- אינני יודע, אני מחכה לעידכון.
ההבנה חילחלה לתודעתו טיפין טיפין, זה לא היה מחזה בברודווי ולא סרט אימה מבית היוצר של הוליווד, סיפור אמיתי והוא אחד מגיבוריו הפסיבים, גם כן גיבור צחק לעצמו, יותר נכון אחד הזוכים בלוטו הניסי הגדול ביותר שאפשר לתאר. שעת אחרי צהרים קרה בשכונת הארלם מערב פינת רחוב מאה שישים וחמש, לא רחוק מכאן אונברסיטת קולומביה המפורסמת והבית חולים, וממש סמוך נרצח שנתיים קודם לכן הקנאי המוסלמי השחור מלקולם אקס. פינה קטנה בה חיי תרבות וקידוש חיים והצלתם נתערבבו ברובע בה לחיים לא היה ערך, בשכונה שאנשים רצחו בשביל מה בכך. הרבה אנשים דיברו מסביב המון ניידות משטרה ורכבי הצלה שהתארגנו מראש השבח לק-ל שלא היה צורך בהם. הבזקי תמונות עיתונאים וסוכנים פדארלים יחד עם אנשי המשטרה העירונית. המולה כה רבה והכל בגלל אשתו האהובה שעמדה עכשיו רועדת כולה חבוקה בזרועותיו. מסרבת להתנתק אפילו כשהסבירו לה שעל פי הנהלים גם אם לא נפגעה עליה להתפנות לבית חולים, היא הידקה את אחיזתה בו בהתייפחות חרישית כשעדיין אינה מוציאה מילה מפיה. יציבתה השקטה הבוטחת כמעט גאה הוטלה אליו כה שברירית, כביכול מבקשת עזרה מעולם יפה שיכול לההפך בפתאומיות לאכזרי.
לבו היה חסום לכל תחושה, הפחד הנורא ההלם המשתק שהתחלף בפתאומיות לשמחה מחוסרת רסן, הגאולה הניסית לה זכה הותירו אותו ריקם מכל תחושה. הבזק נוסף הבהיק ולרגע עברה בו מחשבה מוזרה שמחר התנוססו תמונותיהם זוג דתי מחובק בשער העתונים. למרות שהיו מחבריו בוגרי הישיבה אונברסיטה שלא הקפידו על נגיעה קודם לחתונתם ואף לאחר חתונתם לא נבהלו ממגע גופני פומבי. היה לזה גם הסברים דתיים שהצטלצלו היטב מאחר והדבר היום מקובל וחלק מתרבות החיים היום יומית אין בזה פריצת גדרי הצניעות. אך הוא ויהודית שמרו אמונים לצורת החיים השמרנית, אולי פחות מסיבות דתיות כמו אופיים הביישני במקצת בכל מה שנוגע לפרטיותם. כך או כך מחר הכל ייראה אחרת מבעד לעדשת הצלמים. אחרי שניה גם מחשבה זו צנחה לה אל הסל בה נצטופפו חברותיה שנדחו ממוחו.
אמבולנס קרב לעבר הגופה המכוסה שהייתה מוטלת על הקרקע לא רחוק מצידם. סוכני האף בי איי הפתיעו את החוטף ליד הבנין הנטוש בו התגורר במחסן. עבודת נמלים חרוצה ומהירה נערכה למין הרגע שבידיהם היה הזיהוי הודאי ועד לגילוי מקום מגוריו מידע שניתן ממודיע משטרתי מוכר סמים בשכונה ופרישת הכוחות מסביב בחשאי. הכל התרחש במהירות רבה ומיד כשהמכונית עצרה פגע הצלף המשטרתי בראשו מבלי לתת לו שהות להיות מופתע. אחר שניה נוספת המומה כולה חולצה יהודית מהמכונית. ואז פרצה לה המהומה הגדולה וכל המי ומי זרמו לקחת חלק בתהילה. לשבחו של וולטר יש לציין שהוא עמד במילתו להיות מוכן לכל התרחשות. והזעיק את ארנולד לחכות עמו במכוניתו מרחק חמש רחובות ליד הבית חולים. ומיד לאחר החילוץ הזניק אותו לזירה. ומאז הוא עומד כך חובק את רעייתו המרעידה לבו ממאן להכיל את גודל הבשורה.
דמות מוכרת צדה את עינו. הגבר הנמוך השתדל מאוד להתחמק מהעיתונאים וחילק פקודות חרש לאנשיו. ללא ספק נתקל בו בעבר. הסנטר הנחוש, הישירות, משהו דגדג את האונה השמאלית במוחו. הגבר התקרב אליו עכשיו משוחח עם אחד החוקרים מצביע באצבעו לעבר ניידת זיהוי הפלילי אחר נופף לעבר העיתונאים. צליל הקול הנמוך חלף ליד אוזנו אי אפשר היה לטעות ויליאם לסטר צעד מולו כנראה שדרגתו באף בי איי גבוהה ממה שחשב. עיניהם נפגשו וארנולד מהסס לרגע הושיט את ידו ללחיצה אין מילים בפי להביע עבורך ובשביל אנשיך את תודותיי.
מר לסטר העיף בו עינים קרות עויינות בעליל והתעלם מן היד המושטת. חסוך את תודותיך לעצמך, לא עשינו זאת בגללך, מי ששופך על עצמו דלק ומשחק בגפרורים אל יצפה ממכבי אש לסכן חייהם עבורו. אם כבר חשנו מחוייבים עבור ג'ון מאטי שיזכה עכשיו לקבל את הפיצויים המגיע לו מהממשלה.  

ג'ון מאטי, ארנולד כמעט הצטעק בחוסר הבנה מוחלט.
לסטר הצביע על הגופה שהועלתה עכשיו לאמבולנס, ניכר בו שהוא חוגג נקמה קטנה, שם שוכב ידידך קרייג בראון, שרק רצה להביע את תודותיו באופן אישי לאשתך. ברוב נדיבות עזרת לו להשתחרר מהכלא, אילולא עזרתך יתכן והוא מאריך לחיות עוד כמה שנים. אבל לפחות האקדח שירה במאטי בידינו.  

@@@