1800550

סיפורים

אורות תעתועים - סיפור בהמשכים

פרק יד'

ניטשה: ההיסטוריה חוזרת?
הרחוב היה שרוי עדיין בנמנום כשיהושע קוגן חזר מתפילת שחרית וניפנה להטעין את המכונית הפולקסווגן הקטנה אותה שכר אמש. עכשיו עמד וסקר את הצידנית בהנאה, בעצמו התקשה להאמין שהצליח לתחוב בבית קיבול בינוני כמויות מזון לא מבוטלות. מסתבר אמנם שיש להם שם במטולה מכולת עם מוצרי מזון בסיסים, אבל לך תדע אילו תויות כשרות מוצמדות אליהם. עדיף לא להסתכן ולהכין את כל הנחוץ, שלא לדבר על מוצרי בשר אותם ודאי לא ישיגו שם במושבה הצפונית בהכשר מהודר. האמת שלושה ימים חלבים או צמחוניים הם לא סוף העולם, לרגע גיחך נזכר בכמה מחבריו האמריקנים שהיו חולקים על הנחתו האחרונה בתוקף, מבחינתם יש בהחלט לדבר במונחים של קץ הימים רק לקראת המחשבה על דיאטת בשר ולו למחצית השבוע. ותשעת הימים היוו עבורם טראומה מתחדשת מדי שנה. אבל דוקא הוא עצמו אכלן קטן מסתפק במועט, ורבקה כישראלית צברית מסתדרת היטב עם חביתות וסלטי ירקות ושאר אילתורים העונים לשם ארוחה. ושוב עברה על שפתיו עוית צחוק קלה בלתי נשלטת בזכרו את אותו ערב לפני כמחצית השנה מספר ימים לאחר סיום שבעת ימי שמחת חתן וכלה. ריחות בלתי מזוהים קדמו אז את פניו בהיכנסו לדירתם הקטנה אותה שכרו בשכונת בית וגן, שני פסיעות קדימה עם ברכת שלום מתרוננת בפיו והכל התחוור לו, רבקה חנכה את מטבחה בארוחת ערב בשרית, השולחן העגול היה ערוך בקפידה, מים קרים כבר נמזגו לתוך כוסות גבוהות ופרוסת לימון מקולפת חתוכה בחציה לאורכה נחבשה לדופן הזכוכית מלחכת קלות את שולי המים. ניכר שרבקה התאמצה מאוד לחקות את גינוני הארוחות במשפחת קוגן, וניסתה לשוות לסעודה הראשונה מעשה ידיה מראה קלאסי. המפיונים הקטנים מגוהצים ופרחונים תאמו לצבע המפה. ואפילו כוס נוספת צרה ומוארכת המתינה ליד מנתו צמודה לבקבוק בירה צונן. אבל הריחות המעניינים תימרו ועלו מאותם תערובות שדמו לבליל צבעי גואש ממתינים לו בשובה ונחת בתוך צלחות הפורצלן החדשות, הוא הביט בחתיכות מעוותות הצורה וחשד קטן התגנב ללבו.
- לא ראית עד עכשיו את הסט החדש שלנו? רבקה שאלה, מסירה מעליה את הסינר, ומגישה את המנה הראשונה, חצי אשכולית מסוכרת בתוך קערית.
- בטח ראיתי, הרי בחרנו את זה יחד, אני אפילו פתחתי את הקופסאות כשלקחתי את הסט לטבילה, תמה על השאלה
- אז למה אתה נועץ מבט כה מוזר בצלחות כמו נתקלת ביצירת אמנות חדשה שאינך מסוגל לחוות דעתך עליה. סנטה בו מתוחה כולה
- אה, אני לא מסתכל על הצלחות, אלא על הה... גמגם קצת בחפשו מינוח מתאים ליצירות המוזרות ששכנו בצלחות. אבל במהירות התעשת, לרווחתו יש לו מספר דקות לאמת את חשדו, אני מסתכל על השולחן הכל כל כך יפה, ערוך בצורה מרשימה מזכיר מסעדת יוקרה, את תרגילי אותי לסטנדרטים גבוהים.
- זה תלוי בהתנהגות של הסועדים, וגם בטיפ שישאירו לי ציחקקה, אבל למה אתה משתהה תלה את החליפה והמגבעת, אינך עושה רושם כרעב במיוחד, אכלת כבר? האם הופיע היום נדיב בכולל והזמינו לכבודו ארוחת צהרים?
- נדיב? ארוחה? אילו רעיונות משונים צצים במוחך כיום, יהושע שעדיין הביט בגושים הצבועים בצלחות לא תפס את העוקץ
- אז אתה פשוט חושש מההתנסות הראשונה?
- לא חושש, יהושע מיהר להדוף את האשמה, רק עושה חשבון כמה טיפ אני יכול להשאיר בלי להסתכן בפשיטת רגל. החזיר לה במטבע לשון דומה לשלה. כבר למד להבין את הסרקזם הישראלי שרבקה השתמשה בו רבות. ואפילו ידע בעת הצורך להשתמש בו לצרכו. אבל עדיין לא מצא בזה טעם. תמיד חשב שהישראלים מדברים כך כי אינם מעיזים להביע את רגשותיהם בגלוי, במקום להודות בחולשה או לבקש עזרה, הם חומקים מהתמודדות ובוחרים באלטרנטיבה חילופית לעג מושחז למושא פחדם. אבל הוא היה חייב להודות שאצל רבקה לא זו הסיבה, אשתו התברכה בישרות קיצונית, לקח לו זמן לעמוד שרבקה סובלת מחוסר בטחון עצמי, וכלוחם מימי הבינים העוטה שריון נחושת להגנה על בשרו ומגינו שלוח להדוף רעה המקדמת את פניו, כך היא חשה שרויה במגננה תמידית, וחיצי עוקצנותה היוו סוכך ומגן על פצעים מגלידים מהעבר, ומתחתיהם שכנה נפש רגישה.
אלא שהתפלספות לחוד ומציאות לחוד, באותו ערב כאשר חשדו התאמת והתברר שהתרכובת המונחת לפניו היא מנתו העיקרית לארוחת הערב, הוא ניצב לפני בעיה מורכבת, איך מסבירים לאשתו בעדינות .המירבית שלמרות שהוא מעריך ומוקיר את מאמציה ורחוק מיני מרחק מלזלזל חלילה בפרי כפיה וראשית ביכורי בישוליה, אבל אין הוא מסוגל לתחוב לגרונו את המעדנים שהכינה. מוחו הגה בקדחתנות תירוצים שונים ומשונים, לרגעים הצטער שאינו ישראלי צבר היכול לביים אלרגיה נוראית תוך דקות מספר. ביאוש מצא עצמו מסובב את המזלג ללא תוחלת בתוך הגבשושים הריחנים מול עיניה הבוחנות של רעייתו.
- מה הבעיה יהושע, אתה ממש נראה שרוי במצוקה, מה מטריד אותך הערב, רבקה היסבה מולו ותהתה שוב על התנהגותו המוזרה
- שום בעיה, אה אני רק אה מעיין איזה ברכה עלי לברך, מה המאכל הזה בעצם? כלומר מה שמו, אילו רכיבים יש בו? אולי תירוץ דתי יועיל
רבקה מיהרה להבליע חיוך נסתר, שמו לא יאמר לך הרבה "ארוז קמפוליו" שזה בעצם ספרדית, ויש בו אורז אפונה חתיכות עוף ונקניקיות.
- זה מרשם של אמא שלך? יהושע יחל בכל לבו שמראה פניו אינו מסגיר את תחושת הבחילה
- לא, איפה אמא שלי, לקחתי את זה מספר מתכונים יוקרתי
- חיפשת משהו קל להכנה?, יהושע ניסה לתפוס חבל הצלה
- קל להכנה? פליאה נמסכה בקולה, אני חושבת שיותר משלוש שעות טרחתי על הארוחה
- שלוש שעות למה התאמצת כל כך?, יהושע עצם עיניו לשניה בתחושת השלמה והגיש את המזלג לפיו, הוא לא יכול לפגוע בה אחרי שבילתה את כל אחר הצהרים מנסה ליישם בדייקנות את הוראות המתכון מקווה להרשים אותו. ניסה לבלוע במהירות, טוב האמת שהטעם היה פחות דוחה מהמראה, יש לו סיכוי טוב להתמודד עם מנתו, מזוית עינו ראה את רבקה לנגוס במנתה, בלבו נשא תפילה חרישית שלא תציע לו מנה נוספת.
רבקה סקרה אותו, נו איך זה? פניה לא הסגירו את תחושתה.
- מצויין מעולה, שיקר
- אתה מגזים
- לא בכלל לא, באמת משובח
- חבל
- חבל מה? הביט בה בפתיעה
- חבל שאתה אוהב את זה
- למה?
- ?
לשניה עיניהם נפגשו, ואז באחת הצחוק גאה, רבקה כמעט השתנקה וגררה את בעלה אחריה בגלי צחוק בלתי נשלטים, עיניה דמעו מהמאמץ לעצור את הצחוק המתגלגל, ולבסוף הצליחה לפלוט טוב אם אתה אוהב את זה אני אמתין עד שתסיים, המנה שלי אינה ראויה לאכילה, אז תעשה טובה גמור בזריזות ואולי תתלווה אלי כי אני רוצה לצאת לקנות מצרכים להכין לי משהו קל ואכיל לארוחת ערב. אבל קח את דברתי אחזור ואבשל עבורך כזאת כל פעם שרק יתחשק לך.
גם עכשיו כיהושע נזכר באירועי אותו ערב חיידק הצחוק מאיים להדביק אותו שוב. אחרי ההתפרצות המטורפת, הוא עקב בהשתאות אחריה משליכה ללא נקיפות מצפון את שאריות האוכל. משוחררים יצאו יחד לרחוב לתור אחרי מזון חילופי. תרגיש חופשי לומר שאין זה בדיוק הטעם הערב לחכך, העניקה לו שיעור חי בזוגיות בסופו של יום, אני בוטחת בקשר עמך, שיכנעתי אותי בכנותך ברגשותיך אלי, כך שאין צורך במחמאות מזוייפות.
מאז יש לציין היא השתפרה בעיקביות, אמנם עדיין היו ארוחות כושלות שלמרות הרצון הטוב קשה היה להגדירן כאכילות. במצבים אלו ארוחות קלות חלביות היוו תחליף מצויין. אבל עכשיו התעקש לארוז מוצרי בשר. זה הולך להיות קומזיץ אמיתי בו הם ישירו עד השעות הקטנות של הלילה. רק הוא והיא וכוכבי שמים, ישירו עד שלא תישאר פינה נסתרת בלבו שלא תיחשף לפניה. ישירו ובקשה אחת בלבם שהלילה הזה לא ייגמר לעולם. בדמיונו כבר סידר את אבני הפחם השחורות, ראה את העשן מיתמר הריח מתפזר ומיד לאחר מכן אצבעותיו הארוכות פורטות על הגיטרה. כבר מצעירותו היטיב לנגן עליה, את החלק הזה באישיותו רבקה אינה מכירה, והוא יערוך לה היכרות עם הפן המוזיקלי שלו, הביט בערגה בגיטרה שנשלפה והמתינה נשענת על הקיר. שקל בדעתו והחליט להעיר את רבקה, כדאי לצאת לדרך בעוד השעה המוקדמת להגיע בצהרים , ולהרויח את מחצית היום הנותרת בנופש. ויש לקחת בחשבון את מחצית השעה שיצטרך לשכנע את אשתו לנטוש את מיטתה בשעה כה מוקדמת.
אבל מחצית השעה התקצרה לכדי שתי דקות, רבקה פקחה חצי עין וקלטה מיד בתאי מוחה הפנימיים את החידוש שצץ מולה, חצי דקה לאחר מכן כבר התיישבה על המיטה עיניה סתורות ובהינף אצבע רק שאלה מה זה?
- מה זה מה? יהושע לא הבין להיכן מנפנפת האצבע
- נו בלי חכמות מה הסיפור עם החולצה והשרוולים האלו?
- מה הבעיה עם השרוולים?
- הם קצרים
- נכון
- זה שלך?
- בודאי
- תמיד לבשת חולצות צבעוניות עם שרוולים קצרים?
- רק בימות הקיץ בדרך כלל כשיצאתי לחופשה, יהושע לא הבין לאין היא חותרת
- אתה לא מתכוון ליסוע יחד עמי בצורת לבוש כזו?
- דווקא כן מתכוון, כבר הלכתי כך לבית הכנסת מה מפריע לך? השיחה החלה ללבוש גוון לא נעים
- הלכת כך לבית הכנסת? למה? רבקה חפנה את פניה בידיה, בחיים שלי לא ראיתי את אבא שלי או מישהו אחר בן משפחתי בוגר להתהלך עם חולצה שאינה לבנה ובשרוולים קצרים, זה ילדותי ומודרני או שניהם יחד, בכל מקרה בבקשה ממך תשאיר את החולצות הללו בארון, משונה שלא ראיתי אותם עד היום.
- ואני דוקא כן ראיתי את אבא שלי להסתובב בחוצות עם חולצות כאלו, הם הלמו אותו מאוד, ואין לי שום תוכנית לבדוק אילו פריטי לבוש יש לאביך במלתחתו. ואני לא חושב שבגדיי מסקרנים אותו במיוחד
- מסקרניים יותר ממה שאתה חושב, קולה של רבקה עלה לאוקטבה חדה, עד היום הוא לא בלע את חליפתך הקצרה ולא את הכובע הכפוף הנתון בראשך אפילו בשבת, אם הוא יראה את החולצות האלו אני אפילו לא יכולה לתאר מה יקרה
- בשום שלב לא ביקשו ממני לחבוש שטריימל יהושע גיחך קצת מהרעיון, אבל זה בסך הכל רק בגדים ודומני שהינך מגזימה במקצת. בכל מקרה לא שכרתי אי מי ממשפחתך כיועץ אופנה עבורי, ולא כדאי לעשות עסק מלא כלום, סיים בטון נפגע מיצר על שלוות הבוקר המתקלקלת לאיטה
- אבל אוזניה של רבקה לא היו רגישות דיים להאזין לצליל הקול הנעלב. תחת זאת היא המשיכה להתקצף, אני יודעת שאתה אוהב לשחק את משחק התמים שאינו מבין מאומה על מה הרעש הגדול, אבל מנישואינו עברו רק חודשים מספר וכל ירושלים רעשה, מאז ביקרתי אצל הורי פעמים בודדות בלבד ובכל פעם אנו מהלכים כדורכים על גחלים, בשביל מה לך להצית את האש שוב, הנח ללהבה לשקוע מעצמה.
- יהושע הקשיב לה בריכוז, טוב ניחא לא אהיה תמים, אני רק רוצה לדעת דבר אחד, ואם אלך חולצות לבנות עם שרוולים ארוכים ואמיר את מגבעתי בשטריימל, אזי יקבלו אותי במשפחתך בזרועות פתוחות
- יותר טוב מאשר עם שרוולים קצרים, רבקה מיאנה ליפול במלכודת
- יש לי עוד כמה דברים לשנות, אשנן ואלמד את נוסח הקידוש של אביך עד שאחקה זאת בהצלחה, זה ודאי יתרום למעמדי
- רבקה הסמיקה, היא זכרה היטב את השבת הראשונה והיחידה בה התארחו אצלנו לאחר חתונתם, יהושע ישב בקידוש, דבר שבני משפחת ליפשיץ מעולם לא נתקלו בו, לשבת בקידוש כמו לשבת בשמונה עשרה אבא תמיד עמד וקידש בהתלהבות רבה. והנוסח הישיבתי אמריקני גרר הרמות גבה שאמנם הוסוו היטב בין אבא לאמא, לרבקה התברר עכשיו שההסוואה לא הייתה יעילה לגמרי. אתה מערב עכשיו טענות של ממין העניין הפטירה, אבל אולי זה לא רעיון גרוע כל כך
- לא לא, יהושע מיהר לקטוע את דבריה בניגוד להרגלו השליו, עכשיו את מיתממת ובכלל לא מתאים לך, אבל תקשיבי לי היטב, את מספיק ישרה בכדי שלא אמרח לך עטיפות שקרים, עדיף לדעת את האמת ולהפנים גם כשהיא כואבת, זו דרך ארוכה וקשה בתחילתה, אבל קצרה וישרה בהמשכה, העמדות פנים מקלות עלינו רק במעט ואחר כך אנחנון עסוקים כל החיים בטיוחים והתפתלויות. הורייך לא קיבלו אותי כי אני שונה ממה שהם תיארו לעצמם כל חייהם כחתן לבתם הבכורה. הם אנשים טובים ערכיים וחשובים מאוד, אבל המנטליות שלהם מאוד שמרנית, מקובעת מאופסת על כיוון אחד, ורבקה נאלצה בעל כרחה לחייך כיהושע דיבר בעברית עכשווית, אני יכול להתלבש כמותם להתפלל בנוסח שלהם, אבל זו תהיה תחפושת במיטבה כמו פורים כל השנה. כי אני אחר אני שונה ואין בזה פגם או חסרון, אבל הם לא יודעים לעכל זאת. עבורם השונה הוא זר, והזר לא יבא בקהל.
- אל תהפוך אותם לבעלי צרות מוחין, פניה של רבקה התכרכמו, הכירה בצדקתו אבל חשה נפגעת עבורם.
- חס וחלילה, זו אינה צרות מוחין, אלא התנהגות סוציולוגית מובהקת. זו תופעה הנובעת כתוצאה מזה שהחברה בה גדלו כך סיגלה לעצמה בדורות עברו דרך להגן על עצמה מהשפעות זרות מסוכנות, והספיחים שנותרו כיום אנו חשים על בשרינו.
- אולי אתה צודק, אבל אני לא מבינה למה אם בחרתי בך עלי לוותר על הרבה דברים אהובים אחרים מלמלה דומעת, אני באמת מתגעגעת לניגון הקידוש של אבא שלי, לזמירות שלו, לצהרים של אמי, זה לא שאני מזלזלת בקידוש שלך אבל האמת שגם לאוזניי הוא נשמע כנעימה זרה, אני יושבת בליל שבת מביטה על הנרות הדולקות על שולחני, נרות שאני הדלקתי בביתי שלי ועדיין מרגישה כאורחת לא מסתגלת לנוסח החדש. ובלבי מתפזמת לה מנגינה ישנה עצובה, שומעת באוזני רוחי את אבא שר אשת חיל ויודעת שהוא לא כולל אותי בקטיגוריה הזו. בעצמי לא ידעתי כמה אני קשורה אליהם. למה ההתנתקות הזו שנכפתה עלי רק בגלל שבחרתי בעצמי את בעלי, והסיבות הסוציולוגיות כפי שהנך מתנסח הם עלה תאינה, וכל הכבוד לך שאתה דן אותם לכף זכות, אך הם אינם עוורים מכדי לראות שאתה אישיות משכמה ומעלה, זה חוסר אמון בסיסי בי שתמיד ליוה אותם, לו הייתה זו חוה שמתנהגת כמוני מזמן ההדורים היו מיושבים ומיושרים.
- יהושע מחה את דמעותיה ברוך, שמעי נא לא חבל לבזבז את היום עם רגשות כעס וצער על העבר. עכשיו את תקועה אתי ולי יש אימון כמעט בלתי מסוייג בך. למשל אני מרשה לך לשבת לידי בשעת הנהיגה צחק, נדמה לי שבלהט הויכוח שכחת נטילת ידים של שחרית, יש לך חצי שעה להתלבש ולהכין את עצמך לדרך. תתפללי ותאכלי כבר בדרך, אולי יישאר לנו זמן להתאמן על נוסח הקידוש שהתרפקת עליו. ובקשר לחוה לא אצטרף לעדת חסידיה ואקשור לה כתרים ומחמאות, אבל אילולא היא אינני בטוח מה היה סופו של הקשר בינינו.  

היה זה ניטשה שאמר שכל ההיסטוריה נעה באופן מחזורי, במחזורי ענק הכל חוזר ונשנה ונשלש וחוזר חלילה. שום אדם משכיל לא התייחס מעולם בכובד ראש לתורתו זו של ניטשה. מה אתה רוצה לומר לי שאת התפוח שאכלתי בילדותי ברחוב והטחתי את החרצנים על המדרכה, ואת אותה מריבה עם בן דודי אפרים בה ספגתי מנה אחת אפיים, כבר אכלתי וספגתי פעמים אין ספור קודם לכן, ואוכל ואספוג שוב לאורך כל ימי חיי, איך אפשר לקחת ברצינות כאלו רעיונות משונים. אבל אם חלומו הורוד של מדען הוא להוכיח תיאוריה מחודשת שניסח מתממשת בעולם הפזיקאלי בצורת מעשית שאינה ניתנת לפירוש שונה. ופילוסוף אינו יכול אפילו לשאוף לראות את תורותיו יוצאות מגדר התיאוריה שכן בדרך כלל דבריו מכוונים על עניינים תבוניים רוחניים. תורתו של ניטשה התממשה לנגד עיני. כמעט אותו ויכוח, כמעט אותם מתווכחים, עם כמעט אותם מילים, ובאותה שפה עיקשת, רק הגיבורים מושאי הויכוח השתנו.
"הוא לא מבין אידישקייט באותו צורה עמוקה",
שש שנים חלפו, רבקה וחוה כבר הפכו לאמהות החובקות את זאטוטיהם, ושוב שר ההיסטוריה חוזר כמו דוחף גלגל ענק והמילים ניתזות שוב
"הוא לא הבין אידישקייט באותו צורה עמוקה"
אלא שאז הדברים כוונו כחיצים לעבר רבקה, אבא לא נרתע מלהצליף זאת באוזני רבקה כשחתנה והוריו הגיעו לבקש את ידה. וחוה קמה לגונן עליה בשניה האחרונה לפני שהקשר בינה ליהושע הלך להתנתק. הפעם היה זה מופנה נגד חוה והיא כנראה תיאלץ להתמודד עם זה לבדה.
אבא נטל את תיקו ופנה לעבר שער היציאה מהתלמוד תורה בדרכו הביתה. הדרך ארכה למעלה מעשרים וחמש דקות, אך גם בזמני שרב כשחמסין רותח איים להמיס האבנים הלוהטים, וגם בימי סגריר כגשמי עוז ניתכו והציפו בשלוליות את המדרכות הצרות, אבא תמיד בחר לעשות את הדרך בהליכה רגלית מהירה. קשה היה לי להדביק אותו בלי שנשמתי הואצה, בכל פעם שהתלוויתי אליו הגעתי מתנשם ומתנשף. ותמיד חזר וסירב להצעות לנסוע באוטובוס שירות, למרות קרבת התחנות לביתינו ולתלמוד תורה. את יום הלימודים סיים בשעה שתיים ומיד היה פונה לשוב, לעיתים נדירות חרג מסדרו הקבוע והשתהה לפני חזירתו. כעת בדרכו לעבר היציאה זרק מבט מהסס לעבר ברז המים הקרים. הימים חמים הילדים מאבדים את סבלנותם, הוא נאלץ לעיתים קרובות להגביה את קולו. החליט להיכנע לצמאונו בלגימות מהירות גמע את הכוס והתחיל לעשות את דרכו לכיוון הרחוב. דמותו של הגבר הגבוה שהמתין ליד השער לא משכה את תשומת לבו, רגיל היה לראות הורים הממתינים לילדיהם או אורחים שהגיעו מסיבות שונות, אבל שמעון השומר הותיק שעמד ליד הצריף שלו שלח תנועת יד מהירה מול הזר והצביע על אבא כאומר אותו הנך מחפש. הלז לא השתהה והצטרף להליכתו של אבא והושיט את ידו ללחיצה , שלום הרב ליפשיץ אמר בקול שקט, ברשותך הייתי רוצה להתלוות אליך בדרכך.
- בבקשה אבא מיהר לענות, אבל אני חושב שיש לך טעות אני מכיר את הורי התלמידים בכיתתי, ילדך אינו לומד אצלי
- הילד שלי כבר מזמן סיים תלמוד תורה, הזר חייך בנעימות, אבל באתי באמת לדבר עליו עמך
- כבר שנים שאינני מעניק שיעורי עזר, אבל אני יכול לתת לך את שמות עמיתיי הלוקחים תלמידים פרטים.
- הרב ליפשיץ הנח לי דקה להבהיר את מטרתי, למרות הטון השקט קשה היה להתעלם מהסמכותיות שזרמה מהאורח, ואבא בחושי המלמד שלו למד לכבד זאת מיד
- אדרבא במה אני יכול לעזור
- הגבר שתק לרגע כבורר את מילותיו, אני מתנצל על הדרך הלא שיגרתית בה בחרתי להפתיע אותך, אבל לא מצאתי אופציה אחרת בה אהיה בטוח שניסיתי לשכנע אותך כמיטב יכולתי לשקול את בקשתי. שמי אהרן קוגן אתה יודע ודאי מי אני, ודומני שיש לנו על מה לשוחח, בעצם מוזר או יותר נכון חבל שלא נפגשנו עד היום, אבל כמו שאומרים טוב מאוחר מלא כלום.
- בדרך כלל אבא ידע לשמור את המתחולל בלבו, אבל עכשיו פניו הסגירו את המבוכה הרבה בה היה שרוי. מאוד לא רצה לפגוע באיש החביב שהפיק סמכותית כה מכובדת ועמד עכשיו מולו, הספיקו לו גם שתי דקות להבין שאדם זה לא היה מעורב בכוונות זדון למיניהם. מצד שני החלטתו הייתה נחושה, צריך לנתק את הקשר של רבקה עם הבחור האמריקני ויפה דקה אחת קודם
- אני מקוה שאתה מסכים איתי בחיוניות הפגישה בינינו, אהרן קוגן ניסה לשבור את השתיקה המעיקה
- אבא נאנח בצער רב, אהיה כנה עמך, אינני מאושר מהפגישה לא כאשר אני יודע להיכן היא חותרת, אבל אם אולי היא תביא לתוצאות טובות היה כדאי
- בדיוק כך. ילדינו זקוקים לעזרה ואנחנו זקוקים ליטול את היוזמה לידינו
- העזרה היחידה שאנו יכולים להושיט להם, היא להפעיל את סמכותינו כהורים ולהבהיר להם לבל ישגו באשליות ילדותיות. הם צעירים ומתלהבים, אבל אם המסר הנכון יועבר בנחרצות ללא גימגומים משני הצדדים הוא ייקלט בסופו של דבר, אבא הבהיר את עמדתו בתקיפות רבה.
- יתכן בהחלט שאתה צודק, למרות שצריך לחשוב היטב כיצד להעביר מסר מעין זה מבלי לפצוע את רגשותיהם בצורה קשה. אבל הרב ליפשיץ לפני שעושים צעדים מחוסרי תקנה האם לא כדאי לבדוק את כל האפשרויות
- אין אפשרות אחרת, רבקה היא צעירה תמימה שנסחפה למערבולת רגשית, ואני חש אשם שלא פקחנו עליה עין מספיק, ולא הטלנו מגבלות וגבולות על מעשיה. ואני מוכרח במחילה לומר שאני מתפלא מאוד שאתם הנחתם לדבר כזה להתרחש מבלי ליידע אותנו. אבל כפי שהנך רואה הקשר שנוצר בביתכם מוכיח בעצמו שאין שום מכנה משותף בין המשפחות, הכל שונה מאוד, הרקע,המוצא, הדעות, החינוך, הטובה הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק להם לעצור את השטות הזו באופן מידי, לפני שמשהו התפרסם ברחוב ויזיק לעתידה.
- הבט הרב ליפשיץ, קוגן שמר על רוגע, אם מישהו היה מציע לי את בתך כשידוך לבני לפני חצי שנה, הרי ההצעה לא הייתה עולה כלל לדיון, בחורה ישראלית לחלוטין, בית חסידי, זה לא נדבק. אבל במקרה או כיהודים מאמינים נאמר בהשגחה, בתך התגלגלה לביתינו עמדנו על אופיה התרשמנו מאוד מסגולותיה, אי אפשר היה להתעלם ממעלותיה. היא כבשה את לב כולנו. ואז הבנו שלמרות כל השוני וההבדלים, הבת עצמה היא פנינה נפלאה, וכהיא מצאה עם יהושע שפה משותפת לא היינו יכולים להתברך בכלה טובה יותר. במצב כזה אני שואף לראות את הצדדים החיובים שיש במבדיל הגדול, אדרבא יספוג בני מהחום ויראת שמים של בית חסידי, ייחשף לגוונים חדשים נפלאים של יהדות, בית שגידל כזה בת איכותית יש לו הרבה מה לתרום לבני. אבל אתה לא פגשת מעולם ביהושע אינך מכיר כלל את ביתינו, וללא בדיקה וחקירה אתה מוכן להוריד את המסך, אינך נותן שום קרדיט לבתך אולי בכל אופן צדקה בשיפוטה. לא תבדוק לפני שתשבור הכל.
- פניו של אבא קדרו, ידעתי שחבל על הפגישה באת לשכנע אותי וחבל על המאמצים. רבקה טעתה כבר בזה שלא יידעה אותנו והתנהגה כמו במחתרת. אינני מאמין שבתי שלי עשתה כזאת להתידד עם בחור זר, זה סותר את כל החינוך שהענקנו לה. אבל לא אעמוד ואתווכח עמך, אחת אומר ובזה נסיים, אין לקשר הזה סיכוי וככל שמוקדם יותר הדבר יובהר כן ייטב לילדינו, כבר כמעט קוויתי ששותף אתה לי בהערכה זו לצערי נוכחתי בטעותי.
- אבל קוגן הפתיע שוב את אבא, לא טעית אני אשתף עמך פעולה בדרכך זו. אם תיענה לבקשתי
- מה רצונך? אבא נעשה כבר קצר רוח
- אהרן קוגן הביט ישר לתוך עיניו של אבא, לפני שאנחנו חותכים ומנתקים, אנא ממך נהג בנו בי ובמשפחתי הכנסת אורחים, ארח אותנו פעם אחת, פגש את בני ואז החלט כאוות נפשך.
- אבא כמעט נפנה ללכת בכעס, בשום פנים ואופן, כבר אמרתי שאין סיכוי, וזו גם התעללות ממש ברבקה, לרגע היא תטפח תקוות האשליות יטפסו עד לב השמים, ואז שוב הכל יתנפץ במפח נפש, וזה אתה מציע כאיש חינוך. חדל אני מתחנן לך, חשוב בדעה צלולה עם כל הדיעה הטובה שלכם על רבקה, לא אתן את ידי לשידוך הזה.
- שמע אותי פעם נוספת ואז ניפרד קוגן ניסה פעם אחרונה את מזלו. אני מחוייב בכל ליבי לטובתו של בני. ואנכי חושב שהשידוך הזה טוב מאוד עבורו. אני מאמין בכל ליבי שזו הבחירה הטובה ביותר בשביל בתך. אבל אם תראה את הבחור ומשפחתו תוכל לומר ביושר לבתך בדקתי כי יש לי רספקט לשיקולך, ולדעתי אין זו בחירה נכונה. אם תוריד את ההצעה מבלי אפילו להעיף מבט, היא תדע ותחשוב בצדק רב, שלדעתה רצונה ומאוייה אין שום חשיבות עבורך, למדתי כבר להכיר את רבקה קצת אני בכל אופן נמצא בתחום של חינוך בנות, תאמין לי שזה לא בריא לה ולא לכם. אבל כיהודי אני מצווה על השתדלות ואת שלי עשיתי.
- אבא היסס לרגע זרעי הספק ניצתו בו, אי אפשר היה להתעלם מההיגיון הנוקב של בן שיחו, תבטיח לי דבר אחד פנה לקוגן, אם אכן ניפגש והתשובה תהא שלילית, מה אז? האם תעמוד בדבורך
- קוגן לא היסס, אם התשובה תהא שלילית, הקשר ינותק באופן מיידי. בני הוא בחור איכותי ולא יפעל בשום נתיב לא מוסרי לגנוב לב נערה מהוריה.

לתגובות לחץ כאן

לאורות תעתועים

לסיפורים

לדף הבית