1800550

סיפורים

אורות תעתועים - סיפור בהמשכים

פרק טו'

מרק כוסברה  

אב תשמא  

- מה התכניות שלך להערב? אבא פנה לחוה בשאלה כביכול תמימה
- חוה הניחה את כוס הקפה מידה תמהה על ההתעניינות הפתאומית, אבא לא נהג לחקור אותה על סדר יומה, גם כשכבר שאל היה זה יותר הפגנת חיבה כלפיה מאשר סקרנות אמיתית, אבל בשעת בוקר זו בדרך כלל אבא ממהר להכין לאמא כריך אותו תיקח עמה לעבודתה. באדיקות הוא מרח לה מידי יום חמאה בנדיבות על פרוסות הלחם השחור וריפד בזיתים, ומיד מיהר לקלף תפוח או תפוז צירף מפיונים וארז הכל בשקית ניילון. לפעמים הוסיף פרוסת עוגה אותה קנה לה ערב קודם, או תמרים יבשים, ידע מכבר שהיא אוהבת משהו מתוק לשתות עם הקפה בהפסקת קפה. מיד לאחר מכן מיהר ונטל את תיקו בדרכו החוצה, לעיתים נדירות התעכב לדקות נוספות. ודאי לא נטה לשיחות חולין מיותרות, כך שחוה הבינה שלאבא חשוב מאוד לדעת מה תכניותיה להערב.
- שום דבר מיוחד השיבה, למה אתה שואל אבא?
- הוי אומר באיזה שעה תהיי בבית בחזרה? אבא התעלם משאלתה
- אני מניחה שבארבע אחר הצהרים, אבל אם נחוץ אולי אני יכולה להקדים
- לא לא אין צורך, אבא מיהר להדוף את מוכנותה מורט בזקנו בעצבנות מה
- אז מה העניין אבא?
- שום דבר מיוחד ענה לה בשפתה בחוסר נחת מופגן
חוה לא הצליחה לפענח את כוונתו. ניכר היה שדבר מה מטריד את מנוחתו של אבא, דבר הקשור לזמן שיבתה מהסמינר. אבא התהלך בעצבנות בתוך המטבח ממשיך למלול קצוות שער מפאות הזקן. לרגע נראה שיזרוק לכיוונה הסבר כלשהו, אבל חזר והתעטף בשתיקתו
מושכת בכתפיה בתמהון חוה העיפה מבט בשעונה ונתחוור לה שעליה למהר, את פשר החידה יהא עליה לנסות לפתור אחר הצהרים, משונה מאוד שאבא מסתיר ממנה, מוזרה עוד יותר שאלתו על מועד חזרתה. משכה את תיקה לכיוונה בזריזות תוקעת בו כמה דפים סוררים מעבודת הבית לא גמורה, ואז הציץ מולה הנייר הצהוב עליו שירבטה המרכזת גברת פרידמן את כתובת המשפחה השרויה במצוקה, אצלם היא אמורה עם עוד שתיים מחברותיה לסייע אחר הצהרים,
- או אבא סליחה חזרה והסתובבה מולו, אינני חוזרת מיד לאחר הסמינר, יש לנו היום את שעות החסד השבועיות, אני מתנדבת אצל משפחה מרובת ילדים שאמם מאושפזת, זה תופס לי כמעט את כל הערב
- מי המשפחה הזו? מה יש לאמם? מי מסייע להם בשאר הזמן? אבא המטיר עליה שאלות שלא כדרכו
- אינני יודעת מדוייק, חוה הרגישה נבוכה מול ההתענינות הבלתי צפויה, קוראים להם מוזס והם גרים בסנהדריה מורחבת האם סובלת ממחלת כליות, אני חושבת שישנו ארגון חסד התומך בהם, אך זו פעם ראשונה שיש לי תורנות אצלם ועדיין אין לי היכרות עמם, והמרכזת לא טרחה לנדב לנו עוד אינפורמציה, ומצידי לא חקרתי כי לא חשבתי שתגלה עניין חייכה קלושות, אבל אם אתה זקוק לי הערב אני יכולה לדחות את התורנות ולמצוא מחליפה, סיימה בתקוה שאבא עכשיו יתן רמז לגבי המסתורין האופף את הבוקר
- לדחות? חס וחלילה מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, יש לך זכות גדולה, מצוה נדירה ממש גמילות חסדים בגופך, אדרבא לכי תעניקי להם קצת שמחה כמו שרק את יודעת, מסתבר שלא היו להם הרבה רגעי חדוה לאחרונה. הילדים שם לא יודעים מה מצפה להם, את הערב אתך הם לא ישכחו כל כך מהר, אבא חייך בעליצות דומה לרגע כמו הוסרה העננה שהעיבה על פניו. וסב במהירות לחדרו שם אמא התלבשה והכינה את עצמה ליציאה למשרד, חוה יכלה לשמוע אותו מבעד לדלת הסגורה מחליף עמה חרישית כמה משפטים חפוזים באידיש, זו הייתה דרכם מאז ומתמיד עת חפצו לשוחח וחששו מאוזננו הכרויה, אבל מה סודי בזה שהיא מתנדבת היום בערב בשום פנים לא הצליחה להבין, קשה להאמין שאבא רץ להתלחשש עם אמא רק בגלל שהיא תאחר היום. גם אין זו פעם ראשונה שהיא מתנדבת שהרי כבר מתחילת השנה יש לה את מכסת שעות החסד השבועיות שעליה למלא למרות שאבא הציג ארשת פנים מופתעת. ובכלל שעות חזירתה היו גמישות לא פעם איחרה משום שבחרה לבלות שעות נוספות עם חברותיה, נכון שמצידה השתדלה לעדכן אימתי תשוב אבל ההורים לא ישבו לידה עם סטופר ובקשו דו"ח יומי היכן ועם מי בילתה לאחר הסמינר, כך שפשוט לא מובן מה פתאום אבא עושה עסק. בתנועות מיכניות המשיכה להשליט סדר בתיקה סוחבת את הזמן בתקוות שוא שהנה אבא יצא ויסביר לה במה המדובר, אבל לאחר רגעים אחדים הוא אכן הופיע ובניגוד לצפייתה נחפז אל דלת הכניסה בדרכו אל התלמוד תורה, ציקצק אליה במהירות אני חייב למהר עוד מעט ואאחר, אני מניח שלא אראה אותך כמעט כל היום, כבר נתראה בערב ותספרי לנו מה קורה אצל המשפחה המסכנה ההיא. הוא דילג את המדרגות במהירות רבה, וחוה שעקבה אחר גוו המוצק יכלה כמעט להישבע שהמתח חזר לשכון על פניו. חככה בדעתה אם להתעכב עוד כמה דקות ולנסות לשאול את אמא, אמא לא תסתיר סודות ממנה, אבל מחוגי השעון הבהירו לה שאת סקרנותה תיאלץ לכבוש עד הערב, אם לא תמהר תגיע בדקותיים אחרי השעה תשע, ואצל גב' רייזמן מורתה לחומש שתי דקות מהווים פרק זמן ארוך בהחלט בשביל לתת להמתין במסדרון עד סוף השיעור, ולדרוש ממנה עובר לאחריו הסברים מייגעים על נסיבות איחורה, שלא לדבר שאת החסר תהיה חייבת להשלים ממחברות חברותיה, בלית ברירה שידרה לחלל הבית איחולי שלום לאמא ובלא חמדה שירכה צעדיה לכיוון הסמינר.
בוקר ירושלמי טיפוסי קידם את פניה, ילדים מיהרו על מדרכות צרות ילקוטיהם על שכמם אוחזים בידיהם שקיות עם לחמניות ושוקו, כשלצידם חולפים ביעף אוטובוסים צפופים מותירים אחריהם שובל של פיח. קבוצת ילדים התגודדה ליד המכולת מפשפשים בתוך הארגזים שהונחו בשורה ליד הפתח הגבוה שביניהם מנומש כולו הזדקף וזרק פנימה לעבר החנוני גם היום לא הביאו ביגל עם שומשום. היא שמעה תשובה נרגזת עפה חזרה לעבר החבורה משהו מעין תפסיקו להפוך ולגעת בכל לחמניה. אברכים מיהרו לבתיהם לפני יציאתם לכולל טליתם מתחת לבית שחיים ולחם וחלב מתנודדים נמרצות בידם השניה, חוצים בלוליינות בינות לטורי המכוניות כבקיאים ומנוסים, מעטים מהם טרחו להמתין במעבר חצייה, פה ושם עמדו מתנדבים ועזרו לנחילי התלמידים לחצות כבישים סואנים. אנשי עמל עם סרבלים מהוהים ששיגרת יומם כבר החלה זה מכבר פרקו סחורה בצידי החנויות הקטנות. רכבי המשא חסמו לעיתים את המעבר על המדרכה הצרה וגרמו הולכי הרגל לרדת ממש על הכביש אף אחד מהם לא התרגש יתר על המידה מצפירות נהגי המכוניות שנאלצו לסוט ממסלולם. טיפסה במעלה הרחוב ושקלה אם לנסות לעלות על אחד האוטובוסים העוצרים בקרבת מקום לסמינר. בדרך כלל אהבה לצעוד רגלית לנשום את האויר לקלוט את המראות לחוש את היום החדש שלא מבעד לחלון, אבל עכשיו חששה שמא תאחר והמתנה במסדרון לא נמנתה בין הבילויים האהודים עליה. פשפשה בתיקה בכדי לשלות מספר מטבעות שיספיקו לנסיעה והצטרפה לקהל הממתינים מחוסרי סבלנות בתחנות הקטנה, תפוסת הרהורים נשענה על דופן הפלסטיק שפרסומת לבקבוק קוקה קולה זעקה מתוכה, אירועי הבוקר המשיכו להעסיק אותה, כמעט משוכנעת הייתה שראתה זיק הקלה על פניו של אבא כששמע שהיא תאחר ולא תבלה את שעות אחר הצהרים בביתה, אבל למה? לרוב ביקשו ממנה להקדים כי היו זקוקים לעזרתה, מה קורה היום פתאום, ומה פשר השיחה הבהולה שאבא רץ לדווח לאמא קודם יציאתו, ולפתע הבליחה ההבנה במוחה, אירוע כלשהו אמור להתרחש אחר הצהרים בבית, אירוע שההורים גמרו אומר להסתיר מפניה.
חוה לא ידעה אם הסקרנות תגבר על רגש האכזבה, או האכזבה תאפיל על סקרנותה. מאוד חפצה לדעת מה אמור להתרחש, אבל בו בעת התקשתה להאמין שכך החליטו למדר אותה, כבר מזמן התרגלה ליטול חלק בכל התייעצות החלטה משפחתית. דמיונות פרועים החלו לרחף בקרבה, אולי אבא הזמין פסיכולוג או סוג אחר של טיפול רפואי לאמא שמאז התעלפותה הטראומטית מסובבת בשתיקה וכמעט שום הגה אינו יוצא מבין שפתותיה, ולא נעים להם שהיא תשהה בשעת התראפיה. או אולי דוקא עזרה סוציאלית לדוד אחיה הקטן שמאותו יום כרוך אחריה לחלוטין ומסרב לשהות לבדו עם אמא בבית, ואפילו בלילות קם מספר פעמים ממיטתו לוודא שהיא שרויה בקרבת מקום, וערב כשהיה נדמה לו שעזבה היות כי ראה את אמא לבדה במטבח הוא נתפס לפאניקה בל תתואר, ובצעקות כמעט נמלט מהבית עם פיז'מה, ועכשיו איש מקצוע ינסה להפיג את חששותיו. בניע ראש עצבני ביטלה את האפשרויות הללו, אמא אינה הסוג שתודה בחולשתה ותפתח את מצפוניה לפני פסיכולוג שידובב אותה, בכלל בטיפול מהסוג הזה יש ללכת קליניקה של המטפל, הוא אינו מגיע לבית המטופל, ובעניין דוד פה ודאי אין מה להסתיר, ואולי היא מנפחת את השיחה עם אבא מעבר לכל פופורציה.
אוטובוס עמוס התקרב ליד התחנה ציבור ממתינים החל להדחף בשולי הכביש ליד המקום המשוער בו ייעצר, אבל הנהג חלף ליד התחנה הביט בקהל הגדול המתגודד הניף ידו בייאוש והמשיך בנהיגה זהירה תוך שהוא מדלג על התחנה. כמה נוסעים נרגנים ניסו לדלוק אחריו, ביאוש הטיחו את אגרופיהם על דלתו האחורית של האוטובוס, משנסיונם לא צלח הטיחו אחרי חזיתו המתרחקת את חוות דעתם הלא מסמפטת על חברת אגד בפרט והממשלה בכלל, קיתון של גידופים יועד לראש הנהג עצמו ואפילו סבתו זכתה למנת איחולים גדושה. חוה החלה לחוש לא נעים בתוך סיר הלחץ המיוזע והתרחקה מספר צעדים לאחור וכמעט כשלה על עגלת קניות קטנה עמוסה בירקות ריחניים, ממש בשניה האחרונה הצליחה לייצב את עמידתה ולמנוע נפילה בטוחה היישר אל גבעת התבלינים שנחה לה בשלווה על תל הירקות.
- זהירות את, יש לך עיניים בגב, אני לקום בשש בבוקר לבחור ראשונה ירקות מהשוק בשביל המרק אני לעשות למזל שלי, וזו הולכת לה כמו רחוב שלה כמעט שפכה הכל
חוה הסתובבה בזהירות לאחור משפשפת את קרסולה הכואב, רק בשביל לגלות קשישה מרוקאית בשביס מגנה בקנאות על עגלתה משל זה כל רכושה עלי אדמות, זו מצידה עדיין לא נרגעה, מה איתך לא רואה מה עושה צריכה משקפיים אה?
סליחה באמת לא התכוונתי חוה גימגמה, ולמול פניה הכעוסות של הזקנה הבינה שפה נחוצה פעולה מהירה לסכור את המבול שעמד להיות מוטח עליה, לא קשה לך לקום כל כל מוקדם ולסחוב לבד כמות כל כך הרבה ירקות? גייסה את את החיוך הכי חביב שיכלה להפיק
פניה של הקשישה התרככו, מזל שלי בת שלי עיניים שלי, עכשיו בחודש שביעי ורגלים שלה נפוחות כמו בלונים יש לילדים ביום הולדת, וראש שלה כל הזמן מסתובב אומרת כמו הליקופטר, הרופא אמר לשכב במיטה כל הזמן ולבלוע עיגולים ותרופות, אני אומרת למה תרופות, אומר לי זה לא תרופות זה ויטמינים, חושב יעשה צחוק ממואיז , תרופות ויטמינים הכל אותו דבר רעל, לקחתי בשקט זרקתי הכל לזבל, אלברט חתן שלי כעס נורא צעק שכל הרחוב שמע, אמרתי לו אל תעשה בושות בת שלי לא תבלע רעל, אמא שלי ידעה לרפאות בעיה כזו בלי כדורים עיגולים, עשתה מרק מיוחד עם הרבה כוסברה נתנה לנו לאכול ומשחה מלאן מהמרק על הרגלים בשלושה ימים הכל עבר. אלברט אמר אם לא יעזור בשלוש ימים לא יתן לי לבוא יותר לבית שלהם. עכשיו כבר יום שני ואני לקום מוקדם ללכת לשוק לקנות הכל וכמעט הכל נשפך.
כבר באמצע הנאום חוה איבדה את הריכוז, עצבנות פשתה בנאספים אצל התחנה, חלקם הביטו בשעוניהם ללא הפסקה מייחלים שהמחוגים יאיטו, אחרים פשטו את צוואריהם עד גבול היכולת לראות אם מזוית הרחוב מופיע אוטובוס נוסף, ולחוה נמאס להמתין ללא תוחלת עכשיו ודאי תאחר ונגזרה עליה המתנה נוספת מחוץ לכיתה, איך זה שאף פעם לא קורה נס והמורות ממתינות לאוטובוס שלא עוצר בתחנה, אולי אם תרוץ המורה רייזמן תוותר על איחור של חמש דקות, שמועות בלתי מבוססות בסמינר אמרו שלפני כמה שנים בהיותה יותר צעירה ופחות נרגנת קרה שויתרה על איחור של שבע דקות תמימות, חוט מחשבתה נקטע בחדות בגלל רעש האוטובוס שהתקרב ואף נעצר, האספסוף כולו החל להידחק כגוש אחיד, דלת אחורית תפתח דלת אחורית נשמעו צווחות מתוך הציבור, חוה הבינה שמהדלת הקדמית אין לה סיכוי לעלות, החליטה למהר ולנסות את מזלה בירכתי האוטובוס, מרוב בהילות ופיזור הנפש לא שמה לב לגלגלי עגלת הקניות הסמוכה לרגליה, לשניה קירטעה ואז המדרכה התקרבה במהירות מפחידה לעברה והיא השתטחה אפיים ארצה גוררת אחריה את העגלה על תכולתה, תוך דקות נוצרה מסביבה תערובת של ירקות טריים בשלל צבעים עשבי תיבול לחים ושלל תבלינים ריחניים נתונים למרמס מתחת לרגלי הנדחפים.
לרגע היה נדמה לה שהרחוב כולו יוצא במחול, עיגולים אפורים שחרחרים ריקדו מולה, לאחר מכן הרהורים קטנוניים רדפו אחד את משנהו, בתחילה עברה בראשה המחשבה שעכשיו אין בדל של סיכוי להגיע בזמן, אחר כך התחילה לדאוג לגורל החצאית, החצאית הכחולה שלמרות התאמתה לצו הלבוש האחיד בכל אופן בלטה בעיצובה השונה והעניקה לווית חן לגיזרתה, אמנם עלתה כמעט כפול אבל התוצאה הצדיקה את המחיר עכשיו חששה האם נקרעה בנפילתה פחדה לבדוק, בשניה השלישית ניסתה לפענח מי הוא הזועק בקול זוועה לידה הקול יילל בטון נוראי משל הזהיר מפיגוע המוני, ורק אז חשה בכאב הנורא שכף רגלה הנפוחה שידרה אליה.
התחנה הייתה עכשיו כמעט ריקה רוב הממתינים הצליחו לדחוס את עצמם בדרך לא דרך אל קרבו של האוטובוס שהפליג לדרכו רק בשביל לא להעצר בתחנה הבאה, אבל כמה נשמות טובות נשארו לפליטה אחדים מהם גחנו מעליה, את בסדר בחורה אה? להזעיק עזרה לקרוא לך לרופא? את יכולה לקום לבד?
אני יכולה גימגמה חלושות, ניסתה להזדקף רגלה הימנית בקושי נשמעה לה, גלי כאב נשלחו היישר מקרסולה לחוט השדרה מטפסים במעלה הגב וחוזרים חלילה בעוצמת יתר לכף הרגל, כמעט נפלה שוב אבל יד איתנה תמכה בה ועזרה לה לדדות על רגלה הבריאה לעבר המושבים. עכשיו כבר לא היה ספק היללות הגיעו מכיוונה של המרוקאית הזקנה, זעקותיה הרקיעו שחקים, חוה התקשתה לעקוב אחרי רצף המשפטים הבכייני, אבל את המילים כוסברה מזל עיוני אלברט יחרב ביתך שמעה ברצף חוזר על עצמו, לא היה צריך להיות גאון בכדי להסיק שהזקנה זועמת עליה נוראות ושופכת על ראשה ממגוון הרפטואר המרוקאי העשיר, חוה חששה קצת לגורלה אילולא הכאב שפשה בכל גופה היתה מציעה לה את עזרתה, אבל עכשיו קשתה עליה הדאגה לזולת צריך לקוות שאלברט לא יגשים את איומיו
- איפה את גרה?, פרצוף דואג רכן לידה מציע את עזרתו
- אני צריכה להגיע לסמינר שלי ליד גן החיות
- תשכחי כעת מסמינר ילדונת הלימודים לא יברחו לך, עכשיו חיזרי לביתך תנוחי תרגעי ותלכי עם אמא לרופא. תני לי את הכתובת ואני יעצור לך מונית, יש לך כסף נסיעה? יש מדריגות לטפס? יש מישהו בבית שיכול להושיט לך עזרה, הקול שפע נכונות לעזרה
- זה בסדר אני אסתדר ענתה, אבל בליבה הודתה לו ידעה שהוא צודק, לפחות ההמתנה במסדרון נחסכה ממנה, כבר תצטרך להודיע לגברת פרידמן לצרף בת אחרת למתנדבות שהולכות הערב למשפחת מוזס, אולי באותה הזדמנות תבקש לה לשלוח מתנדבות שיעזרו למואיז אמא של מזל לקנות כוסברה נוספת
נראה שהזר טיפל בעניין ביעילות, המונית כבר המתינה לה חוה דידתה לעברה בצליעה דוחה באדיבות את ידו המושטת לתמיכה של איש חסדה, הלז הסתפק בהסברה קולנית לנהג היכן הכתובת המבוקשת למרות המרחק הקצר, כעבור דקות מספר מצאה את עצמה גונחת ונאנחת על גרם המדריגות מטפסת וגוררת את רגלה הדואבת, בקוצר רוח תקעה את המפתח כשהדלת סובבה על צירה ונפתחה מאליה
התדהמה כמו נזלה מפניה של רבקה, חוורת ועיניה אדומות עמדה מולה כמו הקיצה זה עתה או קינחה את דמעותיה לאחר בכי ממושך, את, את מה את עושה כאן עכשיו בדיוק?
- תני לי בבקשה לעבור אינני מסוגלת לעמוד אפילו עוד שניה אחת, חוה צלעה לעבר הספה סוקרת את אחותה בעיון הכל בסדר אתך? את לא נראית במיטבך, מה העניין?
- למה חזרת? רבקה לא הירפתה מסרבת להגרר לדבורים עליה
- אל תשאלי, נפלתי יותר נכון התהפכתי בתחנה בטח קיבלתי נקע זה כואב פחד
- איך נפלת? מאימתי את בכלל ממתינה בתחנה? רבקה לא קנתה את ההסבר
- חיכיתי כי חששתי לאחר, את יכולה אולי לעשות לי קומפרס? חוה ענתה בנחת
- אבל מתי תלכי לסמינר? רבקה לא גילתה שמץ של סימפטיה ליסוריה של אחותה
- לא חושבת שאלך היום, אני לא מסוגלת לזוז, אבל מה מטריד אותך בנוכחותי, בכית עכשיו שאלה בחשש
- נמאס לי כבר מהעמדות פנים שלך, רבקה חשה בגלי הכעס מאיימים בהתפוצצות, אינך אמורה להיות עכשיו בבית, חשבתי שאבא הבהיר לך את הנקודה הזו
- אבא הבהיר לי? האירוע הטראומטי שעברה השכיח מראשה לחלוטין את זכר השיחה המוזרה של הבוקר, או אה לא מדויק
- מה לא מדויק? רבקה תבעה הסבר מיידי, אבא אמר לך או לא?
- הוא אמר לי בעקיפין בירר אצלי איפה אבלה אחר הצהרים ונרגע כששמע שיש שעות חסד, ובאמת רק עכשיו הבנתי את כוונתו הסבירה חוה בסבלנות
- אבל את פשוט אינך יכולה להיות פה היום, רבקה ניפנפה בזרועותיה ביאוש
- תאמיני לי שלא הזמנתי את החבטה שספגתי חוה ניסתה להרגיע, ובהיסוס הוסיפה זה סוף העולם אם אשאר? מה הסוד הכבד שתובע את נוכחותי מחוץ לבית?
אינני מאמינה לך את ביימת את הכל רבקה לא נכנעה לטון המרגיע של אחותה, ואז בפתאומיות הפנתה לה את גבה ונמלטה לחדרה ונעלה אחריה
- רבקה בבקשה פתחי לי, חוה התעלמה מהכאב העז הכרוך בעמידתה ונקשה על הדלת, אם זה נורא חשוב לך אני אלך, אעשה תור אצל הרופא ומשם כבר אנדוד לי לאנשהוא, זה באמת לא מכוון נגדך
- הדלת נפתחה כדי חרך צר, הנה עכשיו חוזר החזיון הרגיל, אני איומה שקועה בעצמי עד הצוואר ולא מסוגלת אפילו ממילימטר לעזור לאחותי הפצועה, ואת כדרכך בקודש נפלאה ומתחשבת עד קצה הגבול האחרון, האין זה פשוט מעורר השראה, שרה שנירר בטח התכוונה אליך
- אולי רגע נפסיק אם העקיצות, ובאמת לא יזיק לך קצת לפרוש חסותך על אחותך הצעירה שזקוקה עכשיו לעזרה, קודם תני לי לשבת לפני שפשוט אפול, שנית אם אפשוט את אדרת הצידקות שלי ואשיב לך כגמולך חוששני שתתגעגעי לימים בהם שייכת אותי לשרה שנירר, עכשיו או שתסדרי לי תור בקופת חולים אצל האורטופד, או שתחליטי שלא יקרה אסון אם תשפכי אור על התעלומה ותסבירי לי מה למען ה' קורה פה
רבקה הביטה בה בשתיקה, תמתיני דקה זרקה ונעלמה לכיוון המטבח, אחרי זמן קצר חזרה עם מגבת ספוגה מי קרח, בדממה עזרה לחוה לחלוץ את הגרביון בעדינות עטפה את הקרסול נזהרת לא להדק יתר על המידה
- מה הריח המוזר שנודף מהחצאית שלך?
- זה בגלל הכוסברה של מואיז
- כוסברה של מי? לשבריר שניה רבקה חששה שהכאבים שיבשו את דעתה של חוה
- אספר לך מאוחר יותר, סתם מעשיה מוזרה
- רבקה?
- כן?
- מה מתרחש כאן?
- יהושע קוגן מגיע לביתינו אחר הצהרים עם הוריו
- לבקש את ידך? חוה כמעט נעמדה מהתרגשות
- לבקש בטח גיחכה רבקה במרירות, אבל גם בשביל לשמוע סירוב מוחלט מאבא, דמעה רותחת נשרה על התחבושת הקפואה
- חוה קפאה על מקומה, הסמינר, הקרסול, ההתנדבות אצל משפחת מוזס, הכל היה נראה עכשיו זר וקטנוני להחריד, במשך החודש האחרון מאז התפוצצה הפרשה לא החליפה ולו מילה אחת בנושא לא עם רבקה וגם לא עם הוריה, אבל גם בשתיקה המתוחה ששררה ידעה היטב את אשר רבקה עוברת, ולמענה קיוותה שאבא יתכופף קמעה ויסכים לברר על מי המדובר, עכשיו מתברר שאבא החליט לסיים את הסיפור אחת ולתמיד
- איפה את מתכוננת לשהות בזמן הפגישה? שאלה חוה אחרי דקת שתיקה ארוכה, ההגיון הבריא אמר שאם אבא איתן בעיקשותו ומתכונן להוביל את הפגישה במתווה שקבע לה, אין לרבקה מה לחפש בבית בשעת מעשה
- פה בחדר, לפחות אוכל לצפות מהחלון בגבו המתרחק צריך לצבוע גם את הסיום בגוון רומנטי, רבקה לא חייכה, היה לי עם אבא מלחמת עולם צרחתי צעקתי איימתי הקירות רעדו, אני חושבת שאבא נבהל שהשכנים יקלטו שמשהו מתרחש, ולכן הצלחתי לסחוט ממנו ויתור קטן, הוא יאפשר לי להפרד מיהושע, אכן מזלי שפר עלי
- ואת תצייתי לו, זאת אומרת באמת תעזבי את יהושע? לשונה של חוה רעדה בשאלתה, הרגישה כמו שהיא מחללת את מקדשה הפרטי של רבקה, פולשת למחוזות לא לה
- הדמעה הסוררת כבר התייבשה, קולה של רבקה נשמע חלול בלא צליל, אין דרך אחרת אבא איים עלי שבגללי אמא תמות, וגם יהושע מצידו כמו שאני מכירה אותו לא יסכים לקשר שאינו ממוסד רשמית
- חוה לא ידעה מה להוסיף, במאמץ מרובה הזדקפה והעניקה לאחותה חיבוק אמיץ דקה ארוכה.

לתגובות לחץ כאן

לאורות תעתועים

לסיפורים

לדף הבית