קו טוקמן ב20₪ שקלים

1800550

סיפורים

אורות תעתועים - סיפור בהמשכים

פרק ב'

צהריים  

חציו השני של היום היה סיפור שונה לחלוטין. אך יצאתי לחצר לאחר סדר הלימוד הראשון ותפילת מנחה, ודומה היה שהדממה הברוכה מעולם לא שרתה באזור, הרעש שבקע מסביב הרקיע שחקים, צווחת גלגלי המשאיות השועטות יללות הסירנה של רכבי החירום צפירות המכוניות התמזגו למין נהמה פרועה. קבוצות בחורים התגודדו ושוחחו בערנות, אך החצר איבדה בשעות הצהרים את חינה בעיני, ולא אביתי להצטרף לחבורות המשוחחים. בדרך כלל בחרתי לעלות לחדרי ולהתגונן מהרעש על ידי קריאה.
מתחת מיטתי הכנתי לי מחבוא בו אחזתי מדי פעם ספרים אסורים, לא צריך לכווץ את הגבות בתמיהה למשמע ההגדרה ספרים אסורים, הם לא כללו שום חומר שהצדיק את שמם, לרוב הם היו ספרי מתח זולים של אליסטר מקלין או איאן פלמינג, מותחנים פשוטים מרובי עלילות לא מציאותיות, משופעים בגיבורים בני אלמות נחושים בדעתם, היו גם ספרים של אנשי ציבור ישראלים ופוליטיקאים, אבל כל אותו חומר קריאה שבמבט לאחור נראה משעמם להחריד ובלתי מזיק בעליל, היה חומר אסור לחלוטין בין כותלי הישיבה, חיפושים נערכו מידי פעם בחדרי הפנימיה, וחשיפתו של מצבור מעין זה על ידי המשגיח או צוות פיקודיו, גררה בעקבותיה שיחת מוסר נוקבת על ידי המשגיח על הטומאה הנוראה העלולה לגרור את הבחור לעמקי פי שאול, והסתיימה באזהרה תקיפה שבמקרה של מעידה נוספת ישולח הבחור מהישיבה לצמיתות אפילו באמצע הזמן, ופתיחת חקירה שלא הייתה מביישת שום ימ"ר או יחב"ל על מקורות הספרים, מי סיפק מי קרא ומי החליף ואפילו מי ידע ולא דיווח, שום בחור לא היה מסוגל להתמודד מול היצירתיות של חוקריו, כולם נשברו לבסוף הסגירו את ידידיהם, וקיבלו על עצמם בהן צדק לא לשנות על איוולת זו.
אבל למרות הכל פרח לו המסחר השחור של ספרים אסורים, לא היינו אינלקטואלים במובן הרחב של המילה, אבל סקרנות לגבי העולם החיצוני הייתה קיימת. וכך התקיימה לה רשת עניפה שסחרה והחליפה, היו קודים לשמות מחברים וצופנים לשמות ספרים. וכמו בכל שוק שחור גם פה היו תקופות גאות ושפל, בתחילת הזמן או בחודש אלול, ספר אסור היה בבחינת בל יראה ובל ימצא, אך לקראת אמצע הזמן חלה שחיקה ואפילו "בחורים טובים" חיפשו גיוון. ותמיד גם היה את הבחור "שחזר בתשובה", הדבר התבטא כשפתאום החל להלך בינינו בפנים רציניות שמבט מוכיח נשקף מהם, ואז החל להסתגר עם המשגיח לשיחות ארוכות מהם סירב להדליף מילה, ההמשך הביא בעקבותיו הקפדת יתר על כל ההלכות שבחור ישיבה רגיל לעיתים מזלזל בעקביו כגון קריאת שמע בזמנה או תפילה בציבור, אבל כשאותו חוזר תשובתי התחיל לאטום את אוזניו בשיחות או להעיר על לשון הרע ולפרוש בחוסר נוחות, ידענו שהתהליך הוא לפחות לכמה חודשים בלתי הפיך. ובמקרה והיה מדובר באחד ממגלגלי הספרות חיצונית הדבר היה צרה צרורה, לא רק שאיבדנו ספק, אלא תמיד היה קיים החשש, שהנה יבוא הרגע ומוסר כליות ישטוף את מצפונו של הבעל תשובה הטרי, על כל הזמן שהוא החטיא את חבריו בקריאה של סופרים גויים שטימאו את נשמותיהם, וכתשובת המשקל הוא יילך ויתוודה אצל המשגיח ויסגיר את כולנו, וכבר היו דברים לעולמים. אך למרות כל הקשיים היצר הרע עבד היטב כלשונו הזהב של המשגיח וספרות לא הייתה חסירה לכל דורש.
קולות המתווכחים הדהדו מהחלון הפתוח לחצר, קולות צעירים רעננים בטוחים בעצמם. קשה להאמין שפחות מעשרים שנה עברו מאז ימי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הכל כה השתנה, העולם שהכרנו היה עולם ללא אינטרנט סלולרי או סושי, המילה סלולרי הזכירה מחממי מים שקלטו אנרגיית שמש, וסושי היה אחד משמונת שמותיו של סגן שר החוץ היפני התורן, פורומים וצ'ט היו מונחים רפואים. בנימין נתניהו היה שגריר פופולארי באו"ם, ואהוד ברק ראש אמ"ן, ועוד לא חידשו את המילה ספין, כך שמילון המונחים העברי היה פשוט קל ונח להגייה, כי אנשים התכוונו למה שאמרו. אנשי ימין תמכו בישוב הארץ כולה כולל הגדה ורצועת עזה וכאופק מדיני זרקו לחלל האויר מילים על אטונומיה פלסטינית, אף אחד לא הבין במה המדובר ולא לקח זאת ברצינות יתר, אלא יותר ככסות מדינית לנפנף מול אלו הטוענים שמדובר פה בדיכוי של עם. המזוהים עם השמאל התנגדו להתיישבות בלב האוכלוסיה הפלסטינית, הם קיוו שחוסיין מלך ירדן יסכים לקחת תחת חסותו את רוב הגדה, ויוותר על המקומות האיסטרטגיים כבקעת הירדן וגוש עציון, כמו גם על מזרח ירושלים, מה הפלסטינים עצמם רוצים לא העסיק אותם במיוחד, הם רצו שמנהיג ערבי תקיף פרו מערבי ישלוט בגדה, וימנע התפרציות לאומניות בקרב האוכלוסיה שם. אלו שזעקו על זכויות האדם של הפלסטינים היו מזוהים עם שמאל קיצוני כאנשי ר"צ ונחשבו כיושבים מחוץ למחנה. אך גם בקרב המזוהים עם מחנה השמאל שזעקו נגד "שלטון הכיבוש" לא התבלבלו בין טוב ורע, ולא ניסו להבין את מניעי הרוצחים, כתבות תדמית לא התפרסמו עליהם בסוף שבוע. ארגון אש"ף ומנהיגו יאסר עראפת נתפסו בקרב רוב הישראלים כרוצחים צמאי דם, וודאי לא כפרטנר ראוי. מנהיג מערבי שנפגש עמו נחשד באנטישמיות, ואורי אבנרי נחשב לתמהוני הזוי. החרדי הממוצע כלל לא הכיר את שטחי הגדה, את הויכוח הוא הכיר מהרדיו ומהעיתונות החרדית שהייתה פרו ימנית בעליל ונתנה את הטון. הערבי שהוא הכיר היה פועל הבנין בבגדיו המלוכלכים, שבארוחת הצהרים נגס מככר הלחם הזרוקה לידו, ואת הצעירים שהביטו בו בשנאה בהליכתו לכותל בליל שבת. הוא הסביר לעצמו שהויכוח הוא בין "אוהבי ערבים" לבין המפוכחים, הוא רחש אהדה רבה לימין הרדיקאלי התבונן עליהם כתנוקות שנשבו יחס שכיפר להם בלבו על עוונותיהם. תרמה לכך העובדה שאנשי השמאל תקפו את מה שהם כינו "כפיה דתית" התריעו בראש כל חוצות על ההשתמטות החרדית מגיוס. השילוב בין מה שהובן כאהבת ערבים לשנאת דת היוו מתכון בטוח לדחיפתו של כל חרדי לתמוך בשלטון ימני הדבק במדיניות התנחלות בשטחים ומסרב למצוא אופק מדיני. היה קל לדבוק לכל אחד לדבוק בעמדתו שכן הטוב והרע היו ברורים.
הדלת נפרצה בסערה, יוסי חברי לחדר שעט פנימה עם אחוזת מרעיו, באחת התפוגגה לה האוירה הנעימה, ראית את הווקמן שלי הוא זרק לעברי בעודו מפשפש בין סדיניו, החנקתי אנחה ולא טרחתי לענות, ממילא הוא יחזור על שאלתו עד שימצא את מבוקשו, ולא יועיל גם אם אשבע בנקיטת חפץ שהווקמן אינו ברשותי. כזה הוא יוסי ידידי הטוב, חיבבתי אותו מאוד, אבל הוא היה זקוק לברומטר צמוד למדוד את כמות הלחץ שהצטברה בו בכדי להתגונן מפני התפרצות צפויה. עכשיו הלחץ הגיע לנקודת רתיחה, הוא הסתובב עלי בחדות, מה הסנוביזם הזה, נמאס כבר מהעמדת פנים האינטלקטואלית, לא מתאים לך לדבר עם כולם, לא נולדת פרופסור מספיק לברוח מחברת יצורי אנוש, הוא זקוק לפסיכולוג הוא המשיך להטיח בי, בבוקר כולם יושנים ואתה בוהה לך על ציפורים, בצהרים הכל מדברים יחד ואתה מצטנף לך עם ספר במיטה, הייתי סולח לך אם זה ספר של רוברט לדלום אבל בטח אתה קורא שם הגיגים שאיזה פרופסור להיסטוריה פלט על האינקה ומרח זאת על מאות דפים הוא סיים בתרועת צחוק רמה, אז בבקשה חדל להסתתר והצטרף אלינו.