1800550
סיפורים
אורות תעתועים - סיפור בהמשכים
פרק ג'
עם יוסי התידדתי שלא באשמתי, הוא ממש כפה את עצמו עלי. כשהוא הגיע לישיבה הכרתי אותו מתחילה באופן שטחי, פגישות אקראיות חטופות במסדרונות פה ושם. כשהתהדקו הקשרים בינינו לא יכולתי למצוא חבר טוב מיוסי. כמובן בימים טובים בהם הלחץ האטמוספרי אצלו היה נמוך. הוא הגיע לישיבה מבית קרוע. הוריו נישאו בשידוך כמקובל, אך מיד אחרי הנישואים התברר שאהבה לא תפרח שם. אמו אשה מרירה בת לניצולי שואה הייתה אשה סגפנית מין נזירת שמשון, ספגה מהוריה את הפחד מן החיים, ואת ההסתגרות ונעילת הרגש מאחורי חומות עבות. בעלה שלא יכול היה לשאת את המתח הרב ששרר ששידר נטילת אשמה תמידית, טיפול פסיכולוגי היה נשמע אז כמו עליה לרגל אצל הדלאי למה, וכשהוא הבין שאת אשתו לא יוכל לשנות ויתר על חיי משפחה תקינים, וחיפש אפשרות לנשום קצת אויר במקום פחות דחוס. וכך מצא עבודה כמשולח עבור מספר מוסדות, ספק אם הוא קיבל אחוזים מהכספים שאסף, או שמא צדקו הציניקנים שטענו שהוא נתן למוסדות אחוזים מכספי הצדקה. כך או כך רוב השנה הוא בילה בנכר, וכשחזר לביתו לקראת החגים, שרר שקט קודר בביתו, הוא ואשתו לא החליפו מילה, יחד הכשירו את המטבח בדממה. יחד היסבו לשולחן הסדר, הוא זימרר את ההגדה בקול נוגה, היא הגישה חרש את המנות, יחד העלו את כלי הפסח חזרה לבוידם ואפילו אושה לא הפריעה את השקט. ומיד אחרי החג הוא המריא חזרה לעבודתו, למקומות בהם ראה אנשים ונשים מדברים וצוחקים צועקים ובוכים ומביעים את מחשבותיהם ורגשותיהם בשלל צורות. והיא חזרה להתבצר מאחורי שתיקתה הכבידה. יוסי היה בנם השלישי, ובתוכו התרוצצו שתי נשמות, נשמה אחת חשה חוטאת ורגשות אשמה, כשנשמה זו שכנראה ירש אותה מאמו השתלטה עליו, הוא נצמד לגמרא והתמיד שעות רבות בניגון עצוב לבדו ללא חברותא, האריך בתפילתו ומיעט לדבר עם חבריו, ובזמן המועט שלא למד הוא בהה באויר, מחשבתו משוטטת בעולמות מיוסרים. התחושה הייתה אז שדיבוק נכנס בו. אך הייתה בו גם נשמה אחרת עם הגוונים של אביו, אז היה בחור עליז שואף חיים, נהנה מהחברה, והתגלה כמח מבריק ומקורי, הוא היה מעורר שאלות על הסוגיא הנלמדת וכל הישיבה דנה בהם. היה נעים במחיצתו הוא פשוט השרה שמחה סביבו. הטרגדיה הייתה פורצת כששני נשמות אלו התגוששו ביניהם, שניהם כלואות בגוף אחד, הם נאבקו את מאבק אביו ואמו, וקרעו אותו לגזרים, בזמן זה קשה היה לצפות את התנהגותו, הוא דמה לשיכור הרים את קולו וצחק בגסות מבדיחות תפילות, ישן עד לשעות הצהרים, ובלילות חיפש דרכים לפרוץ למטבח הישיבה, הוא שידר חוסר יציבות ועיניו נעו בחוסר מנוחה. המשגיח לא ידע איך להתייחס לתופעה מוזרה כזו. בחור איכותי עדין נפש, המתנהג לפתע כפגע רע. הוא ניסה עליו את השיטות המסורתיות, שיחר את אוזניו בשיחות מוסר, מרח אותו במחמאות מהזן המוכר, תראה יוסי אתה בחור מספר אחת בישיבה, הצעירים מסתכלים עליך כמודל לחיקוי שמור על מעמדך, וגם איים בעונשים. אבל יוסי הסתכל עליו במבט אטום ולא הגיב. שיחות אלו נפסקו רק כשפעם אחת המשגיח נזף בו על שהוא מתפלל במהירות איפה הכוונה שלך נעלמה הוא שאל רטורית, ויוסי ענה כל הבוקר כיוונתי בברכות השחר, בירכתי הנותן לשכוי בינה ובלבי חשבתי רק עליך, ובצחוק פרוע עזב את החדר. אוי יוסי לבי נכמר עד היום אם הם רק היו יודעים לחבק אותך וללחוש באזנך שני מילים אינך אשם.
כשנתיים קודם היה זה יום קיצי, ג'ונתן פולארד הודה בבית המשפט שריגל לטובת ישראל, ומאמרי המערכת בעיתונים דנו אם שמעון פרס יקיים את הרוטציה עם יצחק שמיר. אני שכבתי לי מוטה על צידי בהפסקת צהריים והשמיכה מאהילה על הספר בו קראתי. כשיד בטוחה בעצמה שלפה את הספר מתחת השמיכה. מרוב תדהמה לשוני נאלמה דום.
הסתובבתי ויוסי עמד שם מצחקק הוא הביט בספר "מצעד האיוולת", של ברברה טוכמן, יפה יפה הוא הביט בי בחיוך על איזו איוולת אתה מתענין טרויה, אפיפיורי הרנסנס, איבוד השלטון הבריטי בארה"ב או ויטנאם.
האיולת היחידה שאני חושב עליה ברגע זה, היא מה שאתה עושה פה השבתי בחימה.
הרגע בבקשה אדוני, יוסי הביט בי ללא שמץ של התנצלות, כבר כמעט שנה אנחנו לומדים באותו שיעור, אני חושב שמותר לי כבר להתעניין בך ובמעשיך. אם נקח בחשבון שעד היום היכרותנו מסתכמת בהמתנה משותפת בתור לנטילת ידים.
אני רואה שאתה מומחה לנטילת ידים במיוחד למקומות לא רצויים, סירבתי להרגע מהחדירה לפרטיותי.
שים לב הוא ענה לי בנועם, חלק מההנאה בקריאה היא להפיק לקחים, תשתדל בבקשה לא להמשיך את מצעד איוולת. הוא סקר אותי בעיון והמשיך אתה מזכיר לי את המגדל הגאה.
קראת את זה, סקרנותי התפרצה?
לא מה פתאום, אני קראתי? אני הרי סתם טיפש נחות שאוהב לשוחח בשעות הצהרים, הצליף בי בסקרזם.
טוב תראה אני מתנצל עניתי מכיר בנצחונו, לא העליתי בדעתי שהסטוריה מהוה אתגר עבורך.
היא אינה אתגר, הוא ענה במהירות, זה פשוט מעניין, ועכשיו אם לא איכפת לך, חלץ את עצמותיך מהמושב זקנים שכפית על עצמך, ובא נצא לטיול זריז באיזור לפני שהסדר השני מתחיל.