24 אגורות לכל היעדים

1800550

סיפורים

אורות תעתועים - סיפור בהמשכים

פרק ו'

בין שתי אחיות  

ישנם כאלו שנולדו עם כפית מזהב, והכל מוגש להם על מגש כסף. וישנם כאלו שנולדו עם גישה מכסף לכל אחד.
חוה הייתה כפסיכולוגית מלידתה. בחושיה הדקים היא קלטה היטב את הורי וידעה להתאים עצמה אליהם. יושבת הייתה בשולחן שבת ומאזינה ברוב קשב ל"ווארט" מאבא, שואלת מתווכחת ולבסוף מחמיאה. ואבא קורן מנחת. מחכה לו בחזירתו "ממנחה מעריב" נוטלת את חליפתו ומגבעתו מידו משל היה לורד אנגלי, מגישה לו כוס קפה טורקי שחור כאשר אהבה נפשו, ומתיישבת לשוחח עמו קצרות. משיחה לו מאירועי יומה, שואלת לחוות דעתו. לפעמים מאזינה יחד עמו לחדשות "מבט" שהועברו ברדיו מהטלויזיה. וכשאבא מוסיף פרשנויות משלו היא עוזרת לו לנסח זאת בצורה בהירה, ולבסוף משבחת את אופן חשיבתו. צורת הדיבור שלה הזכירה פלירטוט קליל. קולה מחנחן במתיקות, צחוק תמידי כובש. גם עם אמא היא מצאה שפה משותפת. עומדת הייתה לידה בעודה מבשלת ומשתפת אותה בכל חוויותיה, תוך כדי שהיא מתכופפת במהירות להרים מזלג שנפל מידה של אמא וכאילו בלי משים מלטפת בעדינות את כף ידה. היא ידעה להקשיב, ולגרום לזולתה לחוש שדבריו והגיגיו מעניינים אותה עד למאוד. אמא שהיה לה מחסום רגשי לחשוף את מסתרי עברה, מצאה בה מאזינה נאמנה. קשה היה לשים את האצבע על השניה המדוייקת בה זה היה קורה, אבל תוך כדי שיחתם, אמא משקיעה עצמה ביתר שאת בעבודתה, ומבלי להיישיר את מבטה, כמו לעצמה לוחשת מילה או שתיים, וחוה מקשיבה, ושאלותיה מביעות הזדהות כה עזה. לא שמעתי אז על פרויד, וארווין יאלום עדיין לא תיאר שכיבה על הספה, אבל גם כילד הבנתי שיש לתת לאמא רשות להמשיך לפרוק את ליבה בלחש, לא העזתי להפריע, הצטנפתי בפינתי וחיכיתי שאיזה מבוגר יגיע, ואמא בטבעיות תשנה את הנושא משל דברה כל הזמן עם חוה על המורות בסמינר.
- לאמא הייתה אחות שנפטרה בצעירותה?, פלטתי פתאום אל חוה בעודה משכיבה אותי לישון. חוה תיפקדה בפועל כמעט כאם בית בכל מה שנוגע אלי, במיוחד בשעות הערב, היא נטלה את העול הזה עליה בטבעיות, ואני הייתי כרוך אחריה, יותר נכון מסונוור ממנה.
עכשיו היא ישבה על מיטתי מספרת לי מעשייה קודם ששמורות עיני יעצמו, כשהשאלה נורתה מפי נגד רצוני.
- למה אתה שואל, היא הופתעה כהוגן יש לציין.
- שמעתי את אמא לספר לך כשדיברתם במטבח, לא ניסיתי לצותת מיהרתי להתגונן מפני האשמה קודם שתוטח בי, ישבתי בחדר ושמעתי לא התלחשתם.
- כן זה נכון, חוה אישרה בעודה אוחזת בידי כמו רוצה לגונן עלי מהמידע החדש, אבל זה קרה מזמן.
- ממה היא נפטרה? המשכתי לברר
- ממחלת הטיפוס, זו מחלה התוקפת את מערכת העיכול ומסוכנת מאוד ללא טיפול נכון. אך כיום ישנם חיסונים ואין חשש ממוות מהמחלה הזו, היא המשיכה להרגיע.
- איך קראו לה, התעקשתי להצמד לסיפור
- אסתר
- ולמה לא טיפלו בה?
- טיפלו, אבל הרפואה עדיין לא התפתחה היטב כמו היום, ולא הצליחו להציל אותה.
- אמא הייתה אז צעירה מאוד?
- בת שבע
- אז למה היא בכתה ואמרה לך שהיא אשמה בגלל שהיא לא הצילה אחותה, איך ילדה קטנה בת שבע יכולה לרפאות, זה תפקיד של רופאים, התקוממתי כולי נסער.
- חוה שתקה לרגע הידקה את אחיזתה בידי, מחפשת את המילים הנכונות היא היישירה מבטה החם אלי, אתה עוד צעיר ואולי אינך מבין הכל היא פתחה בזהירות, אבל ילד נוטה להטיל את האשמה על עצמו. אין לו את הכלים הנכונים למדוד ולהבין שההתרחשויות אינם קשורות למעשיו. בדמיונו הוא מקשר בין דברים שונים. הוא יכול לחשוב שבגלל שהוא צייר על הקיר והכעיס את הוריו לכן הוא שומע את צפירות הסירנה של ניידות משטרה. או משום שהוא לקח שוקולד בלי רשות מביתו כועסת עליו המורה בגן. הוא מגדיל את אשמתו ללא פופורציה וזקוק לעידוד. לפעמים עונש מועיל להרגיע את הילד כי עכשיו הוא חש שהכל חזר על מקומו בשלום. הורים אוהבים יודעים לעטוף את ילדם בחיבוק חם אוהב, ומבלי לחשוב הרבה הוא יודע בפנים שהכל בסדר. אבל אמא גדלה בזמן שסבא וסבתא היו טרודים ועסוקים מכדי לשים לב שיש להם ילדה נפחדת הזקוקה לקירוב, שצריכה לשמוע הכל בסדר אבא ואמא מנהלים את העניינים, אולי גם גערו בה בזמן שאחותה חלתה, אולי הם רבו לפעמים קודם לכן, והיא בדמיון הילדותי שלה האשימה את עצמה בסבל של אחותה, ובגלל שלא הוציאו לה את זה, נשארו לה רגשות אשמה עד היום.
- אבל אמא היום כבר גדולה, היה לי קשה לדמיין את אמי כילדה קטנה הזקוקה לחמלה.
- אתה צודק נאנחה חוה, היא חיבקה אותי, לפעמים גדולים עדיין חשים ומרגישים כמו בזמן ילדותם, אבל עכשיו הכל בסדר.
היא החליקה עלי את השמיכה, כיבתה את האור ופנתה לצאת מהחדר כשקולי השיג אותה, אמא בוכה לפעמים גם לאבא או רק לך?
- אמא לא בוכה בכלל היא השיבה בזעף, לך כבר לישון.
חניכותיה של רבקה לא הסתירו את עליצותן, טיול בעיר העתיקה בהדרכתה של רבקה היה כנראה חוייה שלא זכו לה כל יום. התקרבנו עכשיו אל חומת העיר העתיקה ודומה שאפילו הזקנות הערביות שראו הכל לטשו עיניים על החבורה הצבעונית הקולנית ששוחחו אנגלית מעורבת בעברית כבידה.
רבקה כבר סיימה את הסמינר וקיבלה עבודה כמדריכה בסמינר לבנות אמריקאיות. היא התחברה אל הבנות החוצניקיות ויצרה עמם קשר בלתי אמצעי, וכבדות השפה לא הפריעה. אולי תרמה לכך העובדה שהאמריקניות הללו לא שפטו אותה לפי דעות מוקדמות, כך או כך טיילנו בירושלים, ואחותי נטתה לי חוט של חסד צירפה אותי לסיור. ואני קצת המום גיליתי צדדים חדשים באופיה של רבקה, כבדותה כמו נעלמה, היא צחקה יחד כולם, מדי פעם השמיעה אמרת שפר משלה שגרמה לקהל הצעקני לפרץ צחוק מחודש.