נכנסות חינם בחו"ל

1800550

סיפורים

אורות תעתועים - סיפור בהמשכים

פרק ט'

נורדהיים היססה מאוד, בכל ליבה היא חפצה לומר לבת אם השער הקצוץ שתשתוק ואם רצונה בכך היא יכולה לשאול בהפסקה. אבל היא חששה מול עיניה הבוחנות של גב' וולך להיתפס כמפסידה.
- פעם נשים לא יכלו לעבוד ולהביא פרנסה, כיום זה אפשרי.
- אבל מי התיר לנו רק בגלל האפשרות, תמיד התחנכנו שכל כבודה בת מלך פנימה, מקומה של אשה הוא בביתה מבצרה, אולי פשוט היו צריכים לחנך את הגברים למסירות נפש גדולה יותר כמו הלל שעבד ולמד
- כך הבינו גדולי הדור וכך הם הורו לנו, החליטה גב' נורדהיים לסיים את הויכוח
- אין לי ערעור, ענתה חוה בדרך ארץ אבל אני רוצה להבין את ההשקפה.
- לא הכל חייבים להבין אנו מבטלות דעתינו בפני דעת תורה. היא חשה כעומדת על גחלים.
אבל מעשה שטן בת נוספת הצביעה, לא היה אפשרות להתעלם.
- מה שמך?
- שירה ברויאר
- מה ברצונך?
- מה עושים במקרה שהאשה אינה מסוגלת להמשיך לעבוד, כי יש לה כבר בית מטופל בהרבה ילדים קטנים או מסיבות אחרות. האם אז הבעל יצא לעבודה?
- הכל אברך שואף לקבל משרה תורנית, אפשר להשתכר גם בתחום הלימוד. אמנם מרויחים פחות, אבל זה חלק מההקרבה שלנו. לרגעים חשה נורדהיים שוב על קרקע מוצקה.
- אבל הרי למדנו לא לעשות מהתורה קרדום לחפור בה, אין רשות להשתכר על ידי השתמשות בלימוד, למדנו גם על מצוה ללמד בחינם, פשפשה חוה בזכרונה, תוך כדי שהיא נוטלת את רשות הדיבור ללא הצבעה.
- נורדהיים נבוכה אינני פוסקת, אם הגדולים הבינו כנראה שהם התירו.
- אבל האם זה לא מוזר שפעם ללא היתרים, אנשים עבדו ולמדו וגדלו לגדולים יותר מפורסמים, מאשר בדורינו שהפכו את כל הקערה, אבל לא נראה שבאיכות אנו מדביקים את הפער.
- גב' נורדהיים השתתקה, הנערה הזו לא נראית חוצפנית, מאידך השאלה כה מתריסה, למה היא הסכימה להכנס לשדה המוקשים הזה.
גב' וולך החליטה להתערב, לא שמעת על ירידת הדורות, כיום אפילו שאנו מקדישים כל יכלתנו ללימוד, אין אפשרות להגיע למעשי אבותינו.
חוה הנהנה בהבנה, עם המנהלת היא בטח לא תתווכח. היא כבר תשאל את אבא בבית.
ההרצאה של הרבנית נורדהיים הסתיימה. הבנות נשמו לרווחה, היא לא האריכה מעל המצופה, והצדיקה את המוניטין שלה, היא לא נשעה כמטיפה סיכמה רבקה לעצמה. אפשר לומר שנהניתי, אולי אפילו יהיה מה למכור לאמא כמה סיפורים מההרצאה למה שלא תיהנה.
גב' וולך וחזרה למשרדה לתת כמה הוראות שוטפות. מזכירתה שמחה לראות שמצב רוחה השתפר. נו אז בסוף הכל היה בסדר, כן ברוך ה', רק שאל תשאלי כשנורדהיים דיברה על בית של תורה לרגעים חשבתי שבאמת יש לנו מרצה מוכשרת, ואז בת אחת ליפשיץ הביכה אותה כמעט סתמה לה את הפה, מזל שהצלתי את המצב בשניה האחרונה. מוכשרת הליפשיץ הזו, אבל חייבים לפקוח עליה עין.
חדווה המזכירה לא האמינה למשמע אוזניה, הרבנית נורדהיים הובכה בבית ספרם והמנהלת מספרת על זה בקלילות די בהנאה. אולי היא חושבת שזה מביא כבוד לבית הספר שבין שורותיו נמנית בת כה מוכשרת. עד כמה שהיא זוכרת ליפשיץ מכיתה ו' מרדנית לא קטנה, היא גנזה את מחשבותיה לעצמה ושקעה בעבודה השוטפת.
אמא המתינה לתורה ליד דלפק הבנק. היא הסתכלה בשעונה ללא הרף היא השאירה סיר על האש וקיוותה שתורה יתקרב במהירות הצ'ק יופקד והיא תחזור לביתה.
מזוית עינה היא קלטה ניע ראש לשלום, וזיהתה את חדוה מזכירת הסמינר, הם כבר נפגשו מספר פעמים, ביניהם במקרים לא נעימים במיוחד כשהיא הוזמנה לשיחות עם המנהלת על רבקה. זכרונה של רבקה הפיק אנחה מקרבה. בזמן האחרון נראית שהיא קצת מתייצבת, שהאש שבתוכה קצת שוככת., היא חייכה לחדוה בחזרה.
חדוה מיהרה להתקרב לאמא, היא חיבבה אותה וצפתה בה עת הוזמנה לקבל מקלחת של צוננים. הנה יש לי הזדמנות לומר לה מילה טובה, שמעי נא גברת ליפשיץ לא תאמיני היום הגיעה אלינו הרבנית נורדהיים היא דיברה על בית של תורה, והבת שלך מוכשרת ביותר התערבה ושאלה, עד שהיא נזקקה לעזרת המנהלת.
- הבת שלי את בטוחה?, נדהמה אמא
- כן כן כך אמרה המנהלת
- נורדהיים לא ידעה להשיב?
- כן המנהלת אמרה שמזל שהיא הצילה את המצב מוכשרת ביותר הבת שלך תרווי ממנה הרבה נחת
פטישים רעמו בראשה של אמא. היא חשה שגלי חום שוטפים אותה. רבקה כמה התחננה אליה, להביך את הרבנית נורדהיים מה זה חסר לה? הרי לך צרה חצי מדינה תדע מזה בקרוב, והחצי השני כשיבררו אצלה אצל רבקה. כן המנהלת אמרה שבתה מוכשרת, חדוה נשמה טובה, היא בטח רוצה לרמוז לה בעדינות על הסקנדל שהתרחש במשרד. מבלי שתצטרך לומר לי ישירות. רגליה כאבו פתאום, וחשה שאינה מסוגלת עוד להמתין.
- תודה היא אמרה חטופות אבל אני צריכה ללכת
- עוד לא הגיעה תורך תמהה חדוה
- נזכרתי במהו שאינו סובל דיחוי, בטח לא סובל דיחוי היא זקוקה לנשימה מהירה בחוץ באופן שאינו סובל דיחוי.
רבקה נכנסה בעליזות, מה נשמע היא זרקה לחלל?
אמא עמדה כשגבה מופנה אליה, היא ענתה לה חלושות.
- טוב יופי יש לי כמה סיפורים עבורך מההרצאה של הרבנית נורדהיים
- כבר שמעתי אותם
- מה? רבקה לא הייתה בטוחה ששמעה נכון
- כבר דווחתי, ואז היא לא התאפקה והסתובבה בחדות, בשביל מה עשית לנו את זה?
- עשיתי מה?
- את הבושות האלו, בשביל מה רבונו של עולם עוללת לך ולנו את הצרה הזו?
- איזו צרה? רבקה התחילה לחשוד במשהו
- מה את מיתממת? הסיפורים שרצית לספר לי מההרצאה, הפכת לשיחת היום, אני כבר מחכה לשיחה לטלפון מהמנהלת?
- שיחת היום טלפון מהמנהלת, למישהו יש פה חום? אין לי מושג מה את מתכוונת
- אין לך מושג אמא כבר צעקה, את יודעת שאם תהיי על הכוונת של נורדהיים לא תוכלי לעשות שידוך, אני כבר לא מדברת על דרך ארץ מאשה דגולה, את יש לך בכלל מושג מי היא הרבנית נורדהיים? מה זה בכלל החוצפה להתווכח עמה?
- אני התווכחתי? אף אחת לא התווכחה עמה, קיבלת דיווח מוטעה, רבקה חשה בחלום רע.
- דיווח מוטעה, חדוה המזכירה אמרה לי שהמנהלת נאלצה להציל את המצב בגללך, לפחות אל תשקרי, זה לא יעזור כל העיר תדע מזה. מילא הבושות אבל למה את הורסת את העתיד שלך.
- אמא רבקה התחילה לענות, אבל אמא קטעה אותה בחדות מספיק די אני לא רוצה לשמוע יותר, אינני חשה בטוב בגללך. לכי לחדרך שאבא יטפל בזה כשיחזור.
אבל עוד לפני שאבא הגיע חוה חזרה, יו מה בישלת אמא מריח כל כך שנדמה לי שלא אכלתי כבר שנה. היא מיהרה להפריח נשיקה, אינך חשה בטוב אמא היא שאלה מודאגת, אינך צריכה לקום אני אקח בעצמי, אבל אולי אעשה לך שתיה חמה את לא נראית כל כך טוב.
זה בסדר אמא ענתה סתם סחרחורת רגעית שתעבור מיד, שבי ואתן לך, היא קמה מכסאה ושאלה כאילו בקלילות, נו משהו חדש בסמינר היום? בטוחה שגם חוה כבר שמעה מהויכוח המהולל.
חדש תהתה חוה לרגע? שום דבר מיוחד אה מורה וויס לא הגיעה. אז המקבילה מורה נורדהיים נתנה לנו שיעור משותף, יותר נכון הרצאה.
מה היה הנושא?
על הקדשת החיים ללימוד, והקמת בית של תורה, היא הסתבכה כהוגן חוה חייכה.
את התערבת באמצע? אמא כבר התחילה לקלוט את הכיוון
ועוד איך? זה היה נראה שהיא לא התכוננה למבול שנחת עליה. המנהלת הייתה צריכה לעזור לה. אבל האמת שאני עדיין לא קיבלתי תשובות למה ששאלתי.
אני רק מקוה שהשאלות שלה לא יפריעו לה בשידוכים ושחצי עיר לא תדבר עליה, רבקה הגיחה מחדרה, היא שמעה את השיחה, וסירבה אפילו להביט בפני אמא, תדאגי רק שלא יבררו עליה אצל נורדהיים, היא טרקה את דלת הבית.
חוה הביטה על אמא בעיניים קרועות, מה קורה פה?
אבל אמא רק ביקשה לה בקול חלוש תני לי כוס מים בבקשה.
שתיקה מתוחה שררה במטבח עכשיו. רבקה עמדה זקופה הכעס שניבט מעיניה היה איום. בדיוק כמו אז את מתקיפה לפני שאת מבררת. שמעת מילה וחצי וזה כבר סיבה להתיר את חרצובות לשונך.