סיפורים
סטארט אפ - סיפור בהמשכים
פרק א
יונתן פוקק בעצבנות גלויה את אצבעותיו, הוא פיזר סביבו הילה מתוחה ונרגזת.
"ליאת" הוא פנה למזכירה, "אני רוצה לשבת כמה דקות עם אריה, מתי יש לו זמן?".
ליאת נעצה בו מבט תמה אך לא שאלה דבר.
"שניה, אני אבדוק".
היא דפדפה קלות ביומן,"יש לי פה חור עוד חצי שעה, מתאים לך?".
יונתן המהם תחת שפמו הבלתי נראה ופלט "אוקי, עוד חצי שעה".
יונתן שב לחדרו המשרדי, עצבנותו גברה. הוא החל לשחק "סוליטר" אך עד מהרה נטש את המשחק, והחל לנסות את מזלו בקליעת כדורי נייר מקומטים אל עבר הסל.
ברקע התנגן לו השיר: "תראו אותי, הכל נראה לי יפה היום".
"יפה היום???", תמה יונתן, "מה יפה, לעזאזל?" הוא משך את חוט מערכת הסטריאו, וזו הבינה את הרמז והשתתקה לפתע.
יונתן המשיך לקלוע אל תוך סל האשפה כדור נייר מקומטים. הוא ספר 37 כדורי נייר שקלע אל תוך סל האשפה,כשהביט בשעון, הזדקף בזריזות, ישר את חולצתו, ופנה אל הדלת נושם נשימה עמוקה..
נקישה הססנית נשמעה על דלתו של אריה גלבוע.
"כן יונתן, כנס".
יונתן סרק במבטו את משרדו המפואר של "הביג בוס" טעמו של אריה גלבוע היה משובח ויקר, בחדרו של אריה גלבוע השתכנו אחר כבוד 3 מסכי lcd רחבים וגדולים, שבשרו על כל תזוזה בורסאית, מאחוריו היה מדף עץ מלא דובדבני עמוס ספרים. כמה בקבוקי יין משובחים, וסגרים קובנים שיונתן תמיד חלם לנסות.
"שלום, אריה".
יונתן לחץ את ידו של גלבוע למען הרשמיות, התיישב על כיסא העור המפנק ופתח בדבריו:
"תקשיב אריה, לא באתי לבלבל לך ת'מוח, אבל אני חייב עזרה , אני כורע תחת הנטל וזה פשוט מתסכל, אני צריך עובד או עובדת זוטרים יותר שיעזרו לי לעמוד בפרויקט הזה".
יונתן היה בחור צעיר שהשתלב בחברת סטארט אפ מצליחה. הוא התבקש לרכז בפרויקט את כתובות הפרוטוקול לכל הטלפונים של משרדי הממשלה. היה זה פרויקט מורכב רגיש ומסובך ויונתן כרע תחת הלחץ בזמנים.
אריה גלבוע מלמל משהו, אך אפשר ליונתן להמשיך לנהל את המונלוג.
יונתן המשיך לתאר את מצבו, ואת תסכוליו, מדי פעם הפנה אריה גלבוע מבט מבין לעברו.
אריה הביט בפניו של הצעיר שישב מולו , פנים נחושות, אך תמימות.
"הוא מבוגר, אבל ילד" הרהר לעצמו אריה.
"אריה, אם לא יוסיפו לי כוח אדם, אני אשקול להתפטר" חתם בנחישות יונתן את שיחתו.
"טוב, יונתן" הסיט אריה את משקפיו. "הבנתי את מצוקתך, אתה עדיין 'פרש' בעסק, אני מסכים לתגבר אותך בעובד שלמד רישות קוים, אני הייתי מעדיף אחד בלי הרבה שנים בתחום, כדי שתוכל לשלוט בו בלי חיכוכים מיותרים. הבעיה היא שעובדים בתחום הזה לא מתמידים. כמו גליה שעבדה איתך שהחליטה פתאום לטוס לתיאלנד, ומיקי ההוא שסתם לא היה רציני. צריך למצוא מישהו איכותי שיתמיד ויהיה רציני. אני חושב לפנות למגזר הדתי. בדיוק שמעתי אתמול מחבר שלי שלדתיים יש מוסר עבודה גבוה. אני דווקא חושב שלא, כי הם מחויבים לתפילות, לברכות, מתי נשאר להם זמן לעבוד?".הצטחק אריה.
"שיהיו דוסים. העיקר שיהיה לי עוד עוזר או עוזרת." נשם לרווחה יונתן.
" אוקי ,אבקש מליאת שתפרסם 'דרושים', ויונתן, אל תדאג יהיה דבש.." הטעים אריה, אריה גלבוע החווה בידיו לאות שהשיחה הסתיימה.
יונתן הזדקף וקם ממקומו.
"תודה אריה", הוא פנה אל הדלת וכמעט שנתקל בשיח סחלב מדיף ריח נפלא שעמד קרוב לדלת.
כשהיה יונתן מאחורי הדלת הסגורה, הוא ניתר בשמחה וסימן עם אגודלו "יש" היתה לו תקופה עמוסה, הפרויקט שהציב בפניו אריה לא היה מיועד לאדם אחד.
יונתן לא היה פרפקציוניסט מטבעו אך אריה גלבוע היה פרפקציוניסט ועוד איך.
אריה דרש עמידה בלוח הזמנים שהציבו הלקוחות וליונתן היה נדמה שהוא טובע בים של עבודה.
רק בשבוע שעבר קרא כתבה ב "גלובס" על אנשי ההיטק החיים עבודה, הטובעים בים עבודה, אנשים שאינם מנהלים חיי חברה וחיי משפחה, והתחלחל.
יונתן היה טיפוס חברותי, ומצחיקן מהמעלה הראשונה. הוא אהב אנשים, יונתן אהב להיות בחברת אנשים, לגלות בהם דברים,לשוחח עימם להתייעץ ולייעץ.
וכעת היה זה כה חסר לו.
יונתן קיווה לחזור להרגליו במהירות.
להמשיך להכיר אנשים,לגלות, לטעום מהחיים.
לא רצה לעבור ליד החיים. הוא רצה לעבור בתוכם, להרגיש את החיים בכל נימי נפשו.
***
יעל פקחה את עיניה באיטיות, האמת לא הייתה לה סיבה אמיתית לקום.
הסמינר היה כבר מאחוריה, כברמזמן אין לימודים, החברות מסביבה כבר החלו לפרוח מהקן להקים בית משלהן, חלק כבר ציפו לילדן הראשון המקדימות כבר חבקו ילד בזרועתיהן.
ורק היא נשארה מעגל החברות הלך והצטצמצם.
אפרת חברתה הטובה נישאה לפני יומיים.
לפני כחודש סיימה את מילוי המקום שניתן לה למשך שלושה חודשים.
ושוב היא מצאה את עצמה מחוסרת עבודה, ומתוסכלת באופן כללי ממצבה הירוד.
רק אתמול הכריזה יעל באוזני אמה:
"אימא, אם אני לא מוצאת עבודה, אני מבטיחה לך, אני מתאבדת,מה אני אעשה???"
"יעל" גערה בה אמה, וליטפה את שערה בעדינות .
"יעל, אמונה ובטחון, תתפללי, רק הקב"ה יכול למצוא לך עבודה, רק הוא שם למעלה".
יעל מחתה את קורי השינה האחרונים, התמתחה תוך אמירת 'מודה אני' במהירות, דשדשה אל תוך נעלי הבית, לעבר האמבטיה.
הסתכלה במראה, הנמשים עדיין נותרו לה על האף. הביטה בהם בצער, מילאה את הנטלה במים ושפכה על ידה מים לסירוגין, חת שתיים שלוש חת שתיים שלוש. חזרה אל חדרה מביטה בשעון.
השעון הורה על השעה 11:42 יעל הביטה בשעון בתימהון מהול בחוסר אמון.
אכזבה מלאה את כל ישותה.
"את לא מסוגלת לכלום אהה?, לא לקום בבוקר בזמן לא להתפלל בזמן, מה הפלא שאין לך עבודה".
"אין ספק היום שלי החל, הוא החל על רגל שמאל."
יעל התלבשה בזריזות , סרקה את שיערה. התלבטה אם להתפלל,
"עבר זמן תפילה" חשבה באכזבה.
"שה' יסלח לי על כל השטויות האלה..."
קו מחשבתה של יעל נקרע כשהפלאפון שלה החל לזמר:
"יש כמוני מליונים, בני תמותה..."
"זה בטח צביקה", היא הניחה יד מגששת על המיטה.
"הלו", "ממצב,אחותי?" נשטפה השפופרת בקולו החמים של צביקה.
"אח'שלי כמה טוב לשמוע ממך, בעיקר היום..."
"אני מסמיק עכשיו"
"נו, מה פיך?" שאלה יעל בסקרנות
"שום דבר מיוחד."
מה שלום הבנון הקטן שלך?
"אה יואל חמוד מאוד, רינת לא ישנה בגללו כל הלילה, את יודעת הוא לא התרגל לעוה"ז עדין", צחקק לו האב הטרי.
"הי, ד"א פתחתי היום את 'בשבע' וראיתי אחלה הצעת עבודה אולי תציצי?"
"טוב אני אלך לראות" אמרה יעל בחוסר חשק.
הם סיימו את שיחתם כמו זוג אחים אוהבים, אלא מה?.
יעל ירדה לתיבת הדואר, שלפה משם את עיתון בשבע, דפדפה ישר לדרושים.
היא קראה: "לחברת אינקום מערכות תקשורת דרוש/ה מתכנת/ת עם ידע ברישות קוי טלפון לא דרוש נסיון קודם, . תנאים טובים למתאימים, נא לשלוח קו"ח לפקס....".
יעל רשמה בקדחתנות את מספר הפקס.
ופנתה בזריזות לשלוח את קורות חייה ה'עשירים' לאינקום.
כשלחצה על מקש הsend התפללה בלא מילים שפנייתה תענה.
כשהפקס החל לרדת למטה, נפתחה הדלת, אביה נכנס לבית.
"שלום יעלי, הכל בסדר?".
"ב"ה כל מצוין" חייכה יעל.
"מצאתי הצעת עבודה בבשבע עבודה אני שולחת קורות חיים" אמרה לא אינה מפרטת.
"מצוין!, ב"ה! 'שבע' זה עיתון חרדי?" שאל אביה בחשש.
"כן הוא דתי".
"אא..אז זה לא מקום עבודה חרדי..".
"אנ'לא יודעת" ענתה יעל בגמגום תוך שהיא ממוללת דף בין אצבעותיה.
"טוב יעל, את כבר גדולה, תחליטי בעצמך אם זה מתאים לך או לא, הגיע הזמן שאני ואימא נביא לך להחליט לבד. אני מייעץ לך לא להיכנס למקום עבודה חילוני, אך היות ואת לחוצה אני נוטה להבין אותך, תזכרי, עכשיו את מחליטה לבד..אבל אני ממש לא רוצה לראות אותך עובדת במקום עבודה חילוני לכי תדעי מי מסתובב שם, מצד שני אני לא רוצה שתישארי בבית הייתי מציע לך להמשיך לחפש עבודה, אבל אני לא בטוח שתשמעי לי."
יעל נשמה בכבדות ועינה הירוקות נפגשו בעניו הדואגות, המלטפות של אביה.
"אבא, יהיה פסדר" לחשה בפסקנות.
היא פנתה אל חדרה, והחלה לערוך ספקולציות אם תתקבל לראיון עבודה.
פתחה את ארון הבגדים, מוציאה חצאית חומה קצרה ומשופשפת, חולצת וי ורודה, חוככת דעתה אם זו ההופעה המושלמת, היא הוסיפה לגרדרובה ז'קט נפולאני גזור היטב.
"עכשיו נשאר רק לחכות לטלפון..." הרהרה בהחלטיות לעצמה.
יעל פתחה ספר שרכשה בצומת ספרים "איך מתכוננים לראיון עבודה" זה היה שם הספר.
יעל קראה שני פרקים ברציפות מנסה לעכל את הטיפים החשובים שנכתבו בספר.
צלצול חד קטע את חדוות הקריאה שליעל.
" שלום, אפשר לדבר עם יעל".
"מדברת" ענתה יעל מחסירה פעימה.
"שלום מדברת ליאת מאינקום אני שמחה להזמין אותך לראיון עבודה, בשעה עשר ושלושים מחר, אני מבקשת מימך לדייק."
בסדר" ענתה יעל כשליבה מתרונן.
ליאת מסרה ליעל פרטים טכניים נוספים.
השפופרת חזרה לעריסתה, ויעל ניתרה בשמחה.
"תודה השם" שלחה נשיקה באויר כלפי מעלה.