פורום ''חדשות 24''

1800550

סיפורים

ימים שחזרו - סיפור בהמשכים

פרק ב'

כבר כשחזרה ביום הראשון מהגן קיבלה אמא טלפון מהגננת שסיפרה בהתלהבות על הציירת הקטנה ואמא הסתכלה על הציור שהחזירה ואכן זה היה מדהים.
אמנם רק בית ועץ אבל ברמה שלא הייתה מביישת בחורת סמינר ממוצעת. ומאותו יום גילו ההורים את הכישרון הנדיר שבבית והחליטו להשקיע כדי להפיק ממנו את המירב והמיטב.
הם מצאו מורה לציור לגיל הרך שהייתה אומנם מאד יקרה אבל כולם ידעו שמי שלומדת אצל גברת מונק מקבלת בחזרה כל שקל שהוציאה.
היא הייתה אלמנה צעירה שבעלה נהרג כמה שנים קודם לכן בתאונת דרכים, וגידלה לבד את בניהם היחיד.
היא הייתה מומחית להשקיע בתלמידות הקטנטנות את טכניקות הציור והרקעים. הקנתה להם את האחיזה הנכונה במכחול,
ושמה דגש על הרגלי סדר צביעה נכון על המשטח. מה שעושה את הכל למקצועי ומהיר יותר.
גברת מונק הבינה כבר בשיעור הראשון שיש לה פה עסק עם מישהי לא שיגרתית, שאין צורך ללמד אותה את בסיס הציור והדבר כמו טבע שני בידיה.
היא רק עזרה לה ללמוד את אחיזת המכחול ושיטת הציור, ואחרי חצי שנה כבר הודיעה להורים שאין לה יותר מה להוסיף למיכל הקטנה.
מיכל המשיכה ללמוד אצל מורות נוספות טכניקות שונות בציורי מים ושמן ואף בציור על משי.
ובכיתה ז כבר ציירה ברמה שלא ביישה אף ציירת בוגרת. דבר אחד היה ברור לה. היא לא מסוגלת למכור ציור שציירה,
היא הייתה נקשרת לציוריה כאל חברים נאמנים ולא הייתה מסוגלת למחשבה להעבירם תמורת כסף.
וכך במשך השנים הצטברו כמה ציורים בחלל שבין המכתביה שבחדרה לקיר. ובלילה לפני שנרדמה הייתה מביטה בהם באהבה וחיבה ונרדמת כשחיוך מאושר על פניה. בלימודים הכל היה שונה,
מעולם לא הבינה מדוע צריך ללמוד כל כך הרבה דברים שלא מסייעים לחיים, ותדיר היה נשמע קול המורה רועם בכיתה, מיכל! שוב את מציירת באמצע השיעור.
ולמרות המאמצים שעשתה להיות תלמידה מצטיינת, שוב ושוב גילתה שהעיפרון והדף קורצים לה הרבה יותר מהשיעור. ולא כדי לכתוב את דברי המורה.
וגם זה יכל להמשך על מי מנוחות עוד שנים רבות אם לא אותו בוקר.

לתגובות לחץ כאן

ל- ימים שחזרו

לסיפורים

לדף הבית