1800550 - סיפור בהמשכים - ימים שחזרו

1800550

סיפורים

ימים שחזרו - סיפור בהמשכים

פרק ז'

בעשר בערב כבר נכנסה למיטה אולי כדי להפרד מהתמונות. ואולי כי לא רצתה שמישהו ירגיש בסערה שעוברת עליה.
היא שכבה במיטה מתבוננת בתמונות ונזכרת בשעות הארוכות שבהן התלבטה אילו גוונים לתת לכל פרט.
ובכלל מה לצייר. ולאחר מכן בזמן שהשקיעה לציור עצמו. היא הרגישה שההשקעה בהן גורמת לה להרגיש אליהן כאל חברים טובים.
היא החליטה שמחר בבוקר תמכור תמונה אחת בלבד.
היא לא הייתה מסוגלת לחשוב על פרידה מכולן בבת אחת. איזה תמונה תבחר? היו שם שבעה תמונות מכל הסוגים.
של שקיעה. נוף. פרחים. פירות בסלסלה. ילדים במשחק. ואף תמונה של רחוב ירושלמי עתיק.
היא חשבה הרבה זמן והחליטה שרק בבוקר תחליט מה לעשות.
לרגע החלו חולפות בראשה מחשבות דאגה על העתיד הלא רחוק המצפה לה במציאת בן זוגה.
וכעת זה היה נראה כאילו כלום בחיים כבר לא יחזור למה שהיה. ומי יודע מה יקרה כעת עם המצב הכלכלי החדש שנוצר בבית.
בשלש לפנות בוקר נרדמה לשינה טרופה ומלאת סיוטים. בשבע כבר התעוררה ולא הצליחה שוב להרדם.
היא קמה והתלבשה. שתתה לגימה קטנה מהשוקו החם. גם את זה בקושי הייתה מסוגלת.
ולאחר שאבא והבנים יצאו נגשה בלב פועם לחדרה כדי לבחור בתמונה הראשונה שתאלץ להפרד ממנה בבוקר זה.
היא נסתה לראות איזה מהם תוכל לקחת יותר בקלות.
אולם הלב לא נתן לבחור באף אחת מהתמונות. היא התיישבה על המיטה והדמעות זלגו מעיניה כשהיא מרגישה כעומדת בפני ניתוח שבו יוציאו אבר מגופה לצמיתות.
בלית ברירה עצמה עיניה והושיטה את ידה כדי לקחת איזו תמונה שתצא.
מול עיניה שקעה השמש באופק הרחוק לתוך הים הבוער על שפת חוף אקזוטי עטור דקלי קוקוס וצמחיה טרופית עשירה.
היא נזכרה בשעות הרבות שבהם עבדה כדי לתת למים והשמים שסביב את עשרות הגוונים שמהכתום העדין ביותר לגלים שבקצה החוף.
ועד לארגמן הלוהט ביותר שבמרכז השמש. כל מי שראה את התמונה לא יכל להתיק את עיניו ממנה דקות ארוכות.
ועמד משתומם למול הדיוק שייצר מראה מרהיב ומרגש.
היא הרגישה שהיא לא מסוגלת להפרד היום דווקא מתמונה זו. והחליטה לנסות שוב ולבחור תמונה אחרת.
אבל זה שוב לא הצליח. מול עיניה היה מונח זר ורדים ארגמניים בתוך אגרטל מרהיב ויוקרתי על רקע וילון מלכותי.
ושוב נזכרה בשעות הרבות שהשקיעה בציור זה.
היא עמדה זמן רב באין יכולת להחליט מה לעשות. והיא הבינה שאין ברירה...